<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב:</h2>
היכא דאיכא דררא דממונא... כל היכא דליכא דררא דממונא — לא — פי' עיקר.
<b>הערוך ערך דררא</b>
<h2>דף ג:</h2>
מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה — פירוש אם יודה שלויתי מפלוני מנה ביום פלוני במקום פלוני, ויבאו עדים ויעידו כי שם היינו בו ביום באותו מקום שאמרת ולא לוית [אתה ממנו כלום] אחר היה שלוה, או אם יאמרו לו אותו היום עמנו היית במקום פלוני רחוק מזה המקום יותר ממהלך יום, והוא מכחישם, אמרינן, הודאת בעל דין כמאה עדים ואין העדים יכולין להכחישו ולא להזימו.
<b>הערוך ערך כחש א</b>
<h2>דף ד.</h2>
מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן — שנאמר "לא יקום עד אחד באיש" (דברים י"ט, ט"ו) וגו', וכן אם כפר והודה לא הוחזק כפרן פי' אם כפר הלוה והעיד עליו עד אחד לא הוחזק כפרן, כדרבא דאמר רבא, אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (יבמות כ"ה ב').
<b>הערוך ערך כפר ז</b>
<h2>דף ד:</h2>
אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות — פי' כשם שאם יטעון לחברו שדה לי בידך והלה כופר במקצתה אין חייב עליה שבועה בכפירתו, כך הטוען על חברו בשעבוד קרקעות והלה כופר במקצת אין חייב בשבועה על כפירתו.
<b>הערוך ערך כפר ז</b>
<h2>דף ה.</h2>
השתא נמי מיחייבה מדרב נחמן, דתנן בפ' שבועת הדיינין (שבועות מ' ע"ב) מנה לי בידך, אין לך בידי כלום — פטור, ואמר רב נחמן, משביעין אותו שבועת הסת מדרבנן — פי' גאון לשון כבדות שהיסת בטיית כבדות שהכבידו עליו לישבע, ופי' עוד מה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן, ואי זו שבועה שבועה דאוריתא, שבועת השומרין, ובעדות עד אחד, ובהודאה במקצת הטענה. ושבועת הסת אנו מחייבין על כל טענת ממון אע"פ שאין בה אחת מכל אלו כדרב נחמן, והיכא דמחוייב שבועה דאוריתא נותנין ספר תורה בידו בשעה שנשבע, דאמר לאנקוטי חפצא בידיה, ואמר נמי (שבועות ל"ח ע"ב) שבועת עם הארץ מעומד, תלמידי חכמים מיושב, שבועה בספר תורה, ת"ח לכתחלה בתפילין, וכן המנהג עדיין בת"ח כשמשביעין אותו חולץ את תפליו ואוחזן בידו תחת ספר תורה, ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותה באמצע, ונודות נפוחין שמבקעין אותן או מתירין אותן בשעת השבועה כדי שתצא הרוח, ונרות דולקין שמכבין אותן בשעת השבועה, ואפר מקלה מפוזר ושקין מוטלין באמצע, ועומד שליח בי"ד בפני הנשבע וסודר הטענה והכפירה, ואומרים לנשבע, אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך כלום לפלוני זה מכל הטענה שטען עליך בשמתא דישראל ליהוי ההוא גברא בחרם בי"ד העליון ובחרם בי"ד התחתון וכל דברי האלה הכתובים בספר התורה הזה כולם יחולו על ראשו וברמ"ח איבריו ומוסיף ובכיוצא בזה כפי כחו, ותוקעין בשופר עם האלה, והוא עונה אמן ומקבל על עצמו, כי על דעת בי"ד נשבע ולא על דעתו ועל דברים שבלב בי"ד ולא על דברים שבלבו, ואע"פ שאנו אומרים לענין שבועת הדיינין היכי משבעינן ליה, אמר רב יהודה, כשבועה האמורה בתורה "ואשביעך בה' אלהי השמים" (בראשית כ"ד, ג') הא אקשינן כמאן כר' חנינא בר אידי דאמר, עד דאיכא שם המיוחד, ופרקינן, אפילו תימא רבנן לאנקוטי חפצא בידיה, וגם מאז כן כתיב "כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו" (מ"א ח', ל"א) וגו'. [זאת היא שבועה דאוריתא]. ושבועת היסת כן סדורה, מוציאין ספר תורה לבי"ד ומניחין על גבי הכסא כמנהג או שנושאו שליח בי"ד בידו וסודר את הטענות, ואומר, אם יש לפלוני על פלוני זה כלום מן הטענה הזאת, בשמתא דישראל יהוי ושאר כל האלה, והוא אומר אמן, ומקבל המושבע על עצמו כי שבועתו על דעת בי"ד. ובזו ובזו אנו מוכיחין אותו טרם ישבע כדרך ששנו חכמים (שבועות ל"ח ע"ב) אומרים לו, הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, וכל דבר והמשנה המפורשים בגמ' דשבועות הדיינין, ועוד דברים אחרים מוסיפין כל אחד כפי חכמתו וכפי צורך השעה. וכשם שמוכיחין את הנשבעין כך מוכיחין את המשביע שאם הוא מתאנה בטענתו כדי לפגום את בעל דינו, האלה חוזרת עליו כדכתיב "שבועת ה' תהיה בין שניהם" (שמות כ"ב, י') אינה יוצאה מכלל שניהם על הנשבע אם הוא נשבע לשקר ועל המשביע אם הוא טוען שוא, וקורין זה הפסוק "הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב" (זכריה ה', ד') זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו, "ואל בית הנשבע בשמי לשקר" כמשמעו, ואח"כ שואלין המשביע התשביע אותו, ואם אמר, הין, שואלין הנשבע התשבע כמו שאמרו חכמים, אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד, אמר הריני נשבע, העומדים שם אומרים זה לזה, "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" (במדבר ט"ז, כ"ו) והני מילי בששניהם ע"ה, אבל אם היה אחד מהם ת"ח אין אומר לרשעים, כי קבלה בידנו אין ת"ח רשע. מאי משמע אהלי כלומר התרחק מהן ארבע אמות ואל תגעו בכל אשר להם וגו' כמשמעו אל תגעו אפילו בבגדיהם די"ל (כרחה) [כרכא] שבועה ואתיא מנהון לחוטא אחרי כן תספו כלומר אחד מהן רשע או זה טוען לשוא או זה כופר באמת. ובזמן שמשביעין את האשה מצניעין אותה לפי כבודה ואין מבזין אותה בקהל כי דבר זה לא נתן אלא לענין סוטה, דתנן (סוטה ז' ע"ב) כל הרוצה לראות יבא ויראה דכתיב "ונוסרו כל הנשים" (יחזקאל כ"ג, מ"ח) וגו' ואומר "כי כה אמר ה'... העלה עליהם קהל ונתון אתהן לזעוה ולבז" אבל בשבועת ממון מצניעין אותה.
<b>הערוך ערך הסת</b>
<h2>דף ו:</h2>
ההוא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי — מסותא — מסחותא ח' מובלעת והוא המרחץ.
<b>הערוך ערך מסותא</b>
מסותא — דרך לשון ארמי להבליע ח' וע'... מסותא שהוא מסחותא. תרגום רחיצה.
<b>הערוך ערך סר ב</b>
מניין הראוי פוטר — פ' כגון שהיה לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד אחד, והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה, אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין — נפטרו במנין הראוי.
<b>הערוך ערך מן ב</b>
<h2>דף ז.</h2>
מתניתין דתפיסי בכרכשאתא — נימין שבקצותיה ובלעז צירי.
<b>הערוך ערך כרכשתא ג</b>
מאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא בר"ג דפ' הזורק גט (גיטין ע"ח ע"ב) גט בידה ומשיחה בידו — פי' יתר.
<b>הערוך ערך משח ג</b>
במקויים — כולי עלמא לא פליגי — כבר פי' בע' אשר ובע' הנפק.
<b>הערוך ערך קם ב</b>
אמר רב נחמן, במקויים — כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו, כי פליגי — בשאינו מקויים, רבי סבר, מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה — פליגי, ואי לא מקיים ליה — לא פליגי. ורבן שמעון בן גמליאל סבר, מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו — פי' שטר שיש בו קיום בית דין חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו. ושאינו מקויים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבי, רבן שמעון בן גמליאל סבר אע"פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי, דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי, ואפילו אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקויים, אבל כשכופר איני יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום.
<b>הערוך ערך דד א</b>
<h2>דף ז:</h2>
אפילו כתב בו הנפק ומפרש ומאי ניהו דמקויים והיינו אשרתא דדייני. ולמה נקרא הנפק שכתוב בו שטרא דנן נפק לקדמנא ואשרנוהי וקיימנוהי.
<b>הערוך ערך הנפק</b>
שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין בתורף — "צפד עורם על עצמם" (איכה ד', ח') תרג' אדיק משכיהון על גרמיהון.
<b>הערוך ערך אדק ב</b>
אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף — זה נוטל תורף וזה נוטל טופס — משכחת לה בשטרי ארץ אדום שכותבין הזמן בריש השטר ככתובות וגיטין שלנו שנמצא האחד תופס בראש השטר שיש בו מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן.
<b>הערוך ערך טפס א</b>
אחד אדוק בתורף ואחד אדוק בטופס — עיי' בע' טפס.
<b>הערוך ערך תרף א</b>
<h2>דף ח:</h2>
אמר רב יהודה, ניחזי אנן, דתנן בפ"ח בכלאים (מ"ג), המנהיג סופג את הארבעים — פי' המנהיג בשור ובחמור ודש או חרש סופג את הארבעים.
<b>הערוך ערך נהג ב</b>
אמר ר' חלבו אמר רב הונא, הלוקח מוסירה מחבירו — קנה, במציאה ובנכסי הגר — לא קנה. מאי טעמא, אמר רבה, בר אידי אסברה לי מאי לשון מוסירה, כאדם שמוסר דבר לחבירו — והוא חבל שקשורה בו הבהמה ונמשכת ופעמים משליכין בקיפול אותו חבל על הבהמה... מוסירה כגון פרומביא ושיר ואפסר כל בהמה בראוי לה.
<b>הערוך ערך מסר ג</b>
<h2>דף ט.</h2>
זה קנה חמור ובי פגיה — פי' רצועות של מוסרה הנתונות על לחיה ועל פדחתה.
<b>הערוך ערך פג ה</b>
אלא הא דר' אבהו ברותא הוא — פי' מקום שטעו חכמים ולא דיברו כהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמרו ברותה כלומר דעת חיצונית היא.
<b>הערוך ערך בר ד</b>
<h2>דף ט:</h2>
קלתה מינח נייח — פי' קופות קטנות דומה לקלתה דגט.
<b>הערוך ערך קלת א</b>
<h2>דף י:</h2>
איכא בינייהו איש דאמר לה לאשה, אקף לי קטן.
<b>הערוך ערך קף ב</b>
<h2>דף יא:</h2>
וכי לא היה להן סודר לקנות ממנו בחליפין... חליפין — דרך מקח וממכר הוא — פי' הוא קנין והוא ענין חילוף שמחליף לו הדבר שמקנה לו בקרנא דגלימא.
<b>הערוך ערך חלף א</b>
דעת אחרת מקנה אותן שאני — פי' שאני בין מידעם דאתי ממילא למידי דקני אינש דאית ביה דעת וקא מקני ליה.
<b>הערוך ערך דע</b>
<h2>דף יב.</h2>
נמושות — ירושלמי (פאה פ"ח ה"א) אמר ר' יוחנן, למה נקרא שמן נמושות, שהן באות בסוף, אית תנאי תני משושות שהן ממשמשין ובאין, וי"א, מתאחרין ובאין, וי"א, כמו "מששת את כל כלי" (בראשית ל"א, ל"ז) מששות כל השדה מקצה לקצה ללקוט השבלים. גמ' בבלית (תענית ו' ע"ב) ר' יוחנן אמר, סבי דאזלי אתיגדא — פי' זקנים תשושי כח שהולכין במשענת בידם דכיון שאין בהן כח לילך הרבה השדה שיכנסו בה ללקט לא יניחו אחריהם כלום, ומפורש בע' גד, ריש לקיש אמר, לקוטי בתר לקוטי — פי' עניים הבאים ללקט בפעם שנייה.
<b>הערוך ערך נמש</b>
<h2>דף יב:</h2>
כגון דאקפאי אגמא בכוורי — פי' גדל הנהר ויצא חוץ לתחומו ובאו לאגם עם הדגים ולבסוף נתמעט הנהר ונתייבש האגם ונותרו בו הדגים.
<b>הערוך ערך קף ו</b>
<h2>דף יג.</h2>
דחיישינן לפירעון ולקנוניא — פי' רמאות.
<b>הערוך ערך קנוניא</b>
<h2>דף יד.</h2>
שבח שפר ושעבוד — צריך להימלך — "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א', ד') תר"י ארום שפר ותקין.
<b>הערוך ערך שפר א</b>
<h2>דף יד:</h2>
חייתא דקטרי סבירת וקבילת — פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה.
<b>הערוך ערך חת</b>
אחוי לי טירפך ואשלם לך — פי' ואפילו באחריות נמי כיון שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו, דאמר ליה עדיין בעל חוב לא טרפה ממך, אחוי לי טרפך שעשו לך בי"ד שמחמת חובו טרפה ממך ואשלם לך.
<b>הערוך ערך טרף ד</b>
<h2>דף טו.</h2>
אנא איקום ואשפי — פי' שוף בשופי כדגרסינן בפ' האשה שנתארמלה בגמ' העדים (כתובות כ' ע"א) והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשלפי... פי'... דניכלה בניחותא.
<b>הערוך ערך שף ג</b>
ואנא אוקים ואידכי ואמריק ואישפי זביני אילין.
<b>הערוך ערך מרק ב</b>
אינון ועמליהון ושבחיהון — פי' אינון דמיהן עמליהון הוצאותיהן שבחיהן מה שמשביחין.
<b>הערוך ערך עמל ב</b>
<h2>דף טו:</h2>
שבח המגיע לכתפים — פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיעו ליבצר ולישאם על כתפיו.
<b>הערוך ערך שבח</b>
שבח המגיע לכתפים — פי' בע' שבח.
<b>הערוך ערך כתף</b>
אי הוה לי זוזי — הוה מסלקינא לך מכולא ארעא, השתא דלית לי זוזי — הב לי גריוא דארעא — פי' גריוא — מדה.
<b>הערוך ערך גריו</b>
<h2>דף טז.</h2>
זו אינה צריכה לפנים. רבא אמר, אינה צריכה לפנים ולא לפני פנים — פי' אין צריך לדקדק יותר.
<b>הערוך ערך פנם</b>
משום כבוד אביו... משום כדי חייו — פי' הוא בתוספתא במסכת נדרים (פ"ו) ומפורש בירושלמי בפ' אע"פ (כתובות פ"ה ה"ה) מה שאירש מאבא היום מכור לך... בלוה לתכריכי אביו מפני שהיה גוסס, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך — דבריו קיימין משום חייו שאין לו מה יאכל.
<b>הערוך ערך כבד א</b>
<h2>דף טז:</h2>
מתניתין בשטרי חלטתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו.
<b>הערוך ערך חלט א</b>
אפשיטי דספרי זייר ליה — פי' בשביל שכירות הסופר מעכבו.
<b>הערוך ערך זר ד</b>
<h2>דף יז.</h2>
איצטלא — תרג' ירושלמי שמלה. "ויקח שם ויפת את השמלה" (בראשית ט', כ"ג), "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י', י"ח), "אדרת שנער" (יהושע ז', כ"א) תרג' אצטלי בבלאי.
<b>הערוך ערך אסטלית</b>
<h2>דף יח.</h2>
מצא גיטי נשים, ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנה, ושוברין — פי' לשון יון קורין לשטר צואה דייתיקי. ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. "וכל טוב אדניו בידו" (בראשית כ"ד, י') תרג' ירושלמי דיתיקא דריבוניה בידיה.
<b>הערוך ערך דייתק</b>
<h2>דף יח:</h2>
אית דאמרי היכא דתרו כיתנא, ואע"ג דהוחזקו, דלא שכיחי שיירתא — "וכל משרת ענבים" (במדבר ו', ג') תרג' וכל מתרות ענבין.
<b>הערוך ערך תר ו</b>
<h2>דף יט.</h2>
מצא דייתיקאות אפותיקאות — פי' אפותיקי — אפו תהא קאי, כלומר שהראה לו שדה וא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה, ס"א, הפתק.
<b>הערוך ערך אפתק</b>
<h2>דף כ.</h2>
אגרות שום — פי' שטר שומת בית דין עיי' בע' אגרת.
<b>הערוך ערך שם ג</b>
אגרות שום ואגרות מזון — פי' אגרות שום היתומים, איגרות מזון — מזונות אלמנה.
<b>הערוך ערך אגרות שום</b>
שטרי בירורין — עיי' בע' בר.
<b>הערוך ערך שטר ב</b>
שטרי בירורין וכל מעשה בי"ד — הרי זה יחזיר גמ' מאי שטרי בירורין, הכי תרג', שטרי בירורין — שטרי טענתא — שימוש בי"ד. ר' ירמיה אומר, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד.
<b>הערוך ערך בר ב</b>
מצא בחפיסא או בגלוסקמא. גמ' מאי חפיסא, אמר רבה בר בר חנה, חמת מצא בחפיסה או בגלוסקמא — "ויושם בארון" (בראשית נ', כ"ו) תר"י ושוון יתיה בגלוסקמא... ובל"י תיבה גלוסקום. ויש ספרים שכתוב בהן דלוסקמא.
<b>הערוך ערך גלסקם</b>
או בגלוסקמא — גמ' מאי גלוסקמא, אמר רבה בר שמואל, טליקא דסבי — כבר פי' בע' גלסקם.
<b>הערוך ערך טלק א</b>
אם יש עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון — פי' שובר או תנאי.
<b>הערוך ערך סמפון</b>
<h2>דף כ:</h2>
א"ל, תררא, שטרי חליצה ומיאונין תנן — פי' שוטה מוריד ריר.
<b>הערוך ערך תרר</b>
<h2>דף כא.</h2>
כריכות ברשות הרבים — פי' כריכות הן אלומות קטנות, "והנה אנחנו מאלמים אלמים" (בראשית ל"ז, ז') תרג' ירושל' מכרכין כרכוון.
<b>הערוך ערך כרך א</b>
ומחרוזות של דגים — פי' שורות.
<b>הערוך ערך חרז ב</b>
ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן — פי' פשתן דדייק ונפץ העומד לטויה.
<b>הערוך ערך אניצי</b>
ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן — פי' אגודות של צמר הטווי והצבוע.
<b>הערוך ערך לשון ב</b>
מצא עיגול ובתוכו חרס — פי' עיגול של דבילה.
<b>הערוך ערך עגל א</b>
כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז — פירשוהו בגמ' כלים חדשים שלא שבעתן העין.
<b>הערוך ערך אנפוריא</b>
<h2>דף כא:</h2>
בזוטו של ים ובשלילותו של נהרא, אע"ג דאית ביה סימן — רחמנא שרייה — פי' ארעיתו ותחתיתו.
<b>הערוך ערך זט</b>
מזוטו של יום ומשלוליתו של נהר — פי' מקום ריצת הנהר.
<b>הערוך ערך שלל ג</b>
הכא בכנישתא דבי דרי עסקינן דאבידה מדעת היא — פי' בכיבוד הגרנות כשמכבדין הגורן בשעה שמפנין התבואה מן הגורן.
<b>הערוך ערך כנש</b>
מאי נמושות, ר' יוחנן אמר, סבי דאזלי אתיגדא — פי' זקנים דמהלכין במשענת. "שבתך ומשענתך" (תהלים כ"ג, ג') תרג' תיגדאך תריצא ואוריתך. "מחזיק בפלך" (ש"ב ג', כ"ט) תרג' ומתקיף בתיגדין.
<b>הערוך ערך גד ג</b>
ובזתים משתרד רביעה שנייה.
<b>הערוך ערך רבע ג</b>
מצא קציצות בדרך אפילו בצד שדה קציצות.
<b>הערוך ערך קץ א</b>
אמר רבי אבהו, הואיל וחזותו מוכיח עליו, אע"ג דנתרין זיתא מידע ידיע, דוכתא דאינש אינש — פי' שני זיתים, היינו טעמא דלא הוי יאוש הואיל וחזותו מוכיח עליו, כלומר מראיהן של זתים מוכיח עליהן, דיש שהן לבנות ויש אדומות ויש שחורות, וידוע שדה של מי מגדלת לבנות ושל מי מגדלת שחורות, הלכך לא מיאשי בעליהן דסברי כולהו מכירין את שלי. ספר אחד, הואיל וזיתו מוכיח עליו — כלומר והזתים של כל אדם ידועין לכל, פי' כענין של מעלה.
<b>הערוך ערך חז ב</b>
<h2>דף כב.</h2>
אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלעי לבוסתנא דמרי בר איסק — גינה של אילנות.
<b>הערוך ערך בסתן</b>
<h2>דף כב:</h2>
זיקא — פי' רוח.
<b>הערוך ערך זק ד</b>
באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן — פי' באגא — בקעה שיש בה שדות הרבה, כלומר כל הבקעה לא אסרינן בשביל שדה אחת של יתומין שיש בה. מוחזק ועומד מאי — כלומר אם בודאי ידעינן אי זו היא של יתומין מאי.
<b>הערוך ערך באג</b>
כרכתא מאי, א"ל, אסירן פי' כגון שאם בעל התמרים עושה גידור פסיפס ברשות הרבים תחת דקלין הנוטין כדי שיפלו התמרים שמשיר הרוח בתוכו, מאי, אע"פ שברשות הרבים הוא כיון דהקיפו מחיצה בשביל תמרים הנושרין אסור דגלי דעתיה דלא הפקירן ולא מחל. פ"א, אם היו דקלים מוחזקין ליתמי דלאו בני יאוש נינהו או דקלין בכרכין דלא שכיחי בהו שקצים למיכלינהו — אסירי. פ"א, דקלים הרבה שמוקפות גדר.
<b>הערוך ערך כרך א</b>
סימן העשוי לידרס — לא הוי סימן — פי' כגון קשירת הכריכות וכיוצא בהן שאם ידרסו יותרו הקשרים.
<b>הערוך ערך סמן</b>
והאלומות נוטל ומכריז — פי' הן [אלומות] גדולות.
<b>הערוך ערך כרך א</b>
<h2>דף כג.</h2>
כריכות ברשות הרבים הרי אילו שלו — משום דמנשתפא — פי' מתגלגלין, ועיקרו מן "נשפת ברוחך" (שמות ט"ו, י') כלומר הרוח מנשבת בהן ומתגלגלין.
<b>הערוך ערך מנשפתא</b>
משום דמשתפאי — פי' מתגלגל.
<b>הערוך ערך שף ט</b>
<h2>דף כג:</h2>
מצא כלי כסף וכלי זהב וגסטרון של אבר וכל מיני מתכות — פי' גיסטרון בלעז מיטאלו העשוי מכל מיני מתכות.
<b>הערוך ערך גסטרון</b>
אי דדפנא אי דאטמא — פי' ירכות.
<b>הערוך ערך אטמא</b>
מתניתין ברשום — פי' מסובריא דנזייתא כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום, כשהוא מרופרף נקרא מצוף מלשון צפוי. פ"א בע' צף תשיעי.
<b>הערוך ערך רשם</b>
א"ר הושעיה, במצוף — פי' רשום ששם עפ"י החבית טיט הנרוק ורושם עליו כמין אות או שום סימן בעולם, ברייתא בפתוח שלא טח בפי החבית כלום. אי בפתוח אבידה מדעת היא שנשפכת לארץ ולמאי אצטריך למימר הרי אלו שלו, ר' הושעיה במצוף שמצופה פי חבית ואינה אבידה מדעת.
<b>הערוך ערך צף ט</b>
רקתא דנהרא לא הוי סימן, דאמר ליה, כי היכי דאת אנחת חברך נמי אנח — רקת פי' בלעז ריפא של נהר והיא גבוה הרבה על הנהר.
<b>הערוך ערך רקת</b>
ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא — פי' זפת.
<b>הערוך ערך כפר ח</b>
א"ל, זיל שקול לנפשך. חזייה דהוה קא מהסם. א"ל זיל פלוג ליה לחייא ברי — פי' מדקדק על עצמו מליגע בו שמתירא מן העון.
<b>הערוך ערך הסם</b>
חזיה דהוה קא מחסם — כבר פי' בע' הסם.
<b>הערוך ערך חסם, מהסם</b>
דקדחו בהו חילפי — פי' צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים, כלומר ישנים היו מזמן רב.
<b>הערוך ערך קדח ה</b>
יאוש בעלים הוו, דקדחו בהו חילפי — פי' קמשונים.
<b>הערוך ערך חלף ג</b>
בהני ג' מילי משנו רבנן במיליהו, במסכתא, בפוריא, ובאושפיזא. — מסכתא — שקראה ואמר איני יודע כי לא קראתיה לא מחזקינן ליה בשקרי, דעביד כרבנן דאמרי למד לשונך לומר איני יודע, וכן יאמר לא שימשתי מטתי, וכן אם שינה האורח שכבדו בעל הבית מפני כי פחד שלא ירגישו בני אדם וילכו לביתו, כדכתיב "מברך רעהו בקול גדול" (משלי כ"ז, י"ד) וגו'.
<b>הערוך ערך מסך ב</b>
<h2>דף כד.</h2>
דמשי ידיה ונגיב אגלימא דחבריה — פי' מייבש "והנה חרבו" (בראשית ח', י"ג) תרג' והא נגיבו.
<b>הערוך ערך נגב</b>
בדי מחטין וצינורות — פי' עצים דקים מפוצלין כענפים שהרוכלים תולין בהן מחטיהן וצינוריהן, כלומר בדים של מחטין ושל צינורות, אבל מצאן שתים שתים בבד חייב להחזיר, דמי יאמר כמה מחטין תלויין בבד כיון שתלויין בה, מאחד ולמעלה — חייב להחזיר.
<b>הערוך ערך בד ד</b>
פרדלס ס"א ברדלס וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרדלס</b>
בסרטיא ופלטיא גדולה — "ויבן את נינוה ואת רחובות עיר" (בראשית י', י"א) תר"י פלטיותא. "בעיר בשוקים וברחובות" (שה"ש ג', ב') תרג' בקרין ובפלטייתא ובפאתון — פי' בלעז פלצא.
<b>הערוך ערך פלטיא</b>
<h2>דף כד:</h2>
רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי, ואמרי לה בשוקא דרבנן.
<b>הערוך ערך גלד א</b>
ההוא דיו דשקל בישרא — פי' עוף הנקרא דיו.
<b>הערוך ערך דיו</b>
ההוא דיו דשקל בשרא ושדייה בצינייתא דבי מר מריון — פי' צינין דקלים קטנים.
<b>הערוך ערך צני</b>
ר' אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי — פי' תרנגולין קטנים ובלשון ישמעאל קורין להם פראריג ולאחד פרוג. וי"א, צפרים קטנים.
<b>הערוך ערך פרגיות</b>
קיבורי דאזלי — עיי' בע' אזל.
<b>הערוך ערך קבר ג</b>
קיבורי דאזלי בי אזלויי — פי' פקעיות של חוטין עבים טווים במקום מטווין.
<b>הערוך ערך אזל</b>
<h2>דף כה.</h2>
הא בכובא — פי' כלי של יין.
<b>הערוך ערך כב א</b>
הא — בכובא וכיתנא, הא — בצנא ופירי — פי' הוא כלי שדרך לשום שם פירות.
<b>הערוך ערך צנא</b>
הא — דאית ליה אוגנים לצנא — פי' כמו אזנים יש לכלי, אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי והאוגן הוא דבר שאין מן הכלי אלא מסובב עליו, ויצא פי' מן "מחולות" (שמות ל"ב, י"ט) דמתרגמינין חינגין, ויש הרבה דברים הפוכין והוא גג הכלי שהאזנים קבועין בו וי"מ מסגרת של כלי וכולן ענין אחד הן.
<b>הערוך ערך אגן א</b>
הא משלחפי שלחופי — חייב להכריז — פי' אם היו המעות משלחפי שאינן מיושבות זו ע"ג זו אלא מקצתה עליה ומקצתה אינה עליה ויוצאה מעליה כגון כנפי הכרובים, כדגרסינן בפ' המוכר פירות בגמ' רומו (ב"ב צ"ט ע"א) ודלמא שלחופי הוו משלחפי ידייהו — פי' שלחופי הוו משלחפי כנף אל כנף. "שכל את ידיו" (בראשית מ"ה, י"ד) תר"י שלחפינון לידוי.
<b>הערוך ערך שלחף</b>
כשיר מהו — פי' כמו השירין שהן עגולין. "ונקרב את קרבן ה"' (במדבר ל"א, נ') שירין מן ידיהון. "הנטיפות והשרות" (ישעיה ג', י"ט) תרג' ועונקיא ושירי ידיא. "הפארים והצעדות" תרג' כליליא ושירי רגליא. "ושובבתיך ונתתי חחי חחים בלחייך" (יחזקאל ל"ח, ד') תרג' ואתן שירין בליסתך וכן "ונתתי חחי בלחייך" (שם כ"ט, ד') ואשוי שירי בליסתיך.
<b>הערוך ערך שר ה</b>
כשורה מהו, כחצובה מהו, רב אמר, כשורה, ושמואל אמר, כחצובה — כבר פירשנו בע' חצב.
<b>הערוך ערך שר ג</b>
בעי ר' ירמיה, כשיר מהו, כשורה מהו, כחצובה מהו, כסולם מהו, — פי' כשיר — עגול כצמידין, כשורה — זה בצד זה, כחצובה זה למעלה מזה במקום מורד, כסולם — נתונין כסדר בארץ והפרש ביניהן. פ"א, כחצובה — נעוצין על דופנן וזקופין על הארץ כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר, כסולם — שמונחין מקצת זה על זה ויוצאין זה מזה בשליבות ובמעלות הוי דרך הינוח או דרך נפילה.
<b>הערוך ערך חצב א</b>
<h2>דף כה:</h2>
אבני בית קוליס — פי' בע' מרקוליס.
<b>הערוך ערך אבני בית קוליס, קוליס</b>
כאבני בית קוליס מהו — פי' בית ע"ז שמה מרקוליס, עבודתה רגימת אבנים, ועיקרה כדתניא בר"ג דפ' ר"י (ע"ז נ' ע"א) אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן.
<b>הערוך ערך מרקוליס</b>
שלי היא נירונית היא — פי' מטבע של נירון קיסר.
<b>הערוך ערך נרון</b>
אמר רב עוקבא בר חמא, במידדין, אי במידדין ניחוש דלמא מעלמא אתו — פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב "אדדם עד בית אלהים" (תהלים מ"ב, ה').
<b>הערוך ערך דד ג</b>
הא — בכובא וכסי לא יגע דמצנעי הא — בסכיני ובהמניק נוטל ומכריז — דאמרינן הני בכנישא נפוק ואיטומי איטום בכנישתא. פי' כלי של יין.
<b>הערוך ערך כב א</b>
הא בסכיני ובהמנק — פי' כלי של מתכת הוא שאוכלין בו פרסיים שלא יהו מכניסים ידם לפיהם והיו אוכלין בו בשר וחתיכות. והמנק הוא כלי שיש בו שני ראשים.
<b>הערוך ערך המנק</b>
מצא בגל או בכותל ישן.
<b>הערוך ערך גל ה</b>
<h2>דף כו.</h2>
לא צריכא דאשתוך טפי — פי' עלה בהן סיג הרבה כלומר משנים הרבה נתנו בזה המקום לפיכך עלה בהן סיג.
<b>הערוך ערך שתק</b>
אמר רב אשי, סכינא בתר קתיה — פי' יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא.
<b>הערוך ערך קת</b>
כיסא בתר שנציה — פי' כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה, ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות, וכשנותן בו שונצהו ואין צריך לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקשר מאליו ומתפתח מאליו, ופעמים יש לכיס ארבע בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד.
<b>הערוך ערך שנץ</b>
מתניתין באודדא ונסכא — פי' ר' בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך אודדא</b>
<h2>דף כו:</h2>
[דאייתי] ארבלא ומארבל — "כאשר ינוע בכברה" (עמוס ט', ט') תרג' כמו דמחזרין בערבלא.
<b>הערוך ערך ארבלא</b>
<h2>דף כז.</h2>
וכי בעל הבית בעצמו דשן הוא — פי' בעצמו הוא דש התבואה, הפועלין דשין אותה.
<b>הערוך ערך דש ג</b>
חמור בסימני אוכף — פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור ובל' ישמעאל נקרא לכאף.
<b>הערוך ערך אכף</b>
משמעות דורשין איכא בינייהו.
<b>הערוך ערך משמע</b>
<h2>דף כז:</h2>
תנא תובעין אצטריכא ליה, סימנין כדי ניסבא — כלומר
<b>אגב] גררה הזכירה משנתינו הסימנין ולאו דווקא הן. [הערוך ערך כדי א</b>
אוכף לא שיילי אנשי משום דמסקב לחמרייהו — פי' פעמים תהיה בהמת בעל האוכף רזה ובהמת השואל שמנה, וכשנותנין עליה אוכף מתפתח וכשמחזירו המשאיל על בהמתו מסקבה פי' עושה בה חבורה, כדאמרינן בס"ג דפ' י' יוחסין (קדושין פ"א ע"א) אמר אביי, סקבא דשתא ריגלא — פי' חבורה של כל השנה הרגל כלומר כיון שאוכלין ושותין ובטלין ממלאכתן מתייחדין ובאין לידי עבירה.
<b>הערוך ערך סקב</b>
בשומא מצוייה בבן גילו קא מפלגי — עיי' בע' גל השלישי.
<b>הערוך ערך שם ד</b>
בשומא מצויה בבן גילו קא מפלגי — פי' גילו דורו וכן בלשון ישמעאל. פ"א, בבן מזלו.
<b>הערוך ערך גל ג</b>
<h2>דף כח.</h2>
מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו — פי' אחד אמר כך ארכו וכך רחבו, ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י' אמות היינו גמיו מדת שני צדדין — ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו.
<b>הערוך ערך גם ג</b>
<h2>דף כח:</h2>
ת"ר, אבן טועין היתה בירושלם, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה נותן סימניה ונוטלה, וזו היא ששנינו, צאו וראו אם נמחת אבן הטועים — פי' אם נמחית מלשון "וימח את כל היקום" (בראשית ז', כ"ג) כלומר אם כסהו המים כאלו נמחית מן העולם. בירושלמי (תענית פ"ג הי"א) מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחות כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו. ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלים.
<b>הערוך ערך אבן טועין</b>
<h2>דף כט:</h2>
מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום — פי' כמו "חצני נערתי" (נחמיה ה', י"ג). "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב').
<b>הערוך ערך נער א</b>
תפילין דבי בר חבו שכיחי — פי' תפילין בי בר חבו שכיחי למזבן בכל שעה שהיה אומן ועושה אותן למוכרן, כדגרסינן (מגילה י"ח ע"ב) בפ"ק דהקורא את המגלה למפרע בגמ' היה כותב אביי שרא להו לבי בר חבו למכתב תפילין שלא מן הכתב.
<b>הערוך ערך בי בר חבו</b>
א"ר יוחנן, כס דחרשין ולא כס דפושרין וכו' — פי' תרג' "מכשפה" (שמות כ"ב, י"ז) חרשא, כלומר מוטב כוס שיש בו מיני מכשפות מכוס דפושרין שלא הוחמו כל צרכן.
<b>הערוך ערך חרש א</b>
כס דחרשין ולא כס דפושרין — כבר פי' בע' חרש.
<b>הערוך ערך פשר</b>
לא אמרן אלא דלא מצויין, אבל מצויין — לית לן בה.
<b>הערוך ערך מצוי</b>
כס דחרשין ולא כס דפושרין וכו', אבל צייץ — עי' בע' חרש.
<b>הערוך ערך צייץ</b>
שדא ביה ציבי — לית לן בה — עיין בע' חרש. פי' כגון הדס וסיאה.
<b>הערוך ערך צב ו</b>
וילבש כלי פשתן — כיתנא רומאה — "המחלצות והמעטפות" (ישעיה ג', כ"ב) תרג' כיתוניא ושושיפיא.
<b>הערוך ערך כתן</b>
<h2>דף ל.</h2>
לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו — פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה, פירוש אחר, גודא ממש.
<b>הערוך ערך מגד ב</b>
נזדמנו לו אורחין — לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצרכה בין לצרכו, שאני התם דקא קאלי לה, אי משום גנבי, אי משום עינא — פי' כיון שרואין אותה, האורחין באין בלילה וגונבין אותה, נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש.
<b>הערוך ערך קל ג</b>
הכניסה לרבקה ודשה — כשרה — פי' רבקה — צמד פרות שעומדות ביחד ג' או ד' לדוש. פ"א לרבקה לפטומה מלשון "עגלי מרבק" (ירמיה מ"ו, כ"א) ודשה — כשרה בשביל שתינוק ותדוש — פסולה הנה כיון שנתכוון לדוש — פסולה. "ועגלים מתוך מרבק" (עמוס ו', ד') תרג' מגו רבקה.
<b>הערוך ערך רבק</b>
מגרפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן — פי' לוקטי תאנים יש להם מגרפה שקורין בלע"ז רישלו... מגריפה שגורפין בה הטיט קרויה פלא בלע"ז.
<b>הערוך ערך מגרפה</b>
<h2>דף ל:</h2>
הכישה נתחייב בה — פי' הכה אותה ועקרה.
<b>הערוך ערך כש ו</b>
שקל קלא שדא בהו — פי' אבן.
<b>הערוך ערך קלא א</b>
ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי — פי' חבילה של חריות של דקל.
<b>הערוך ערך פתכא</b>
ההוא גברא דקא דרי פתכא דאופי, אותבינהו וקא מיתפח — פי' יגע והניח משואו לארץ כדי לפוש.
<b>הערוך ערך תפח ב</b>
אטו דינא דמגיסתא בו דייני — פי' דין של אומות העולם של הדיוטות שדנין בגסות.
<b>הערוך ערך מגסתא</b>
<h2>דף לא:</h2>
"פתוח תפתח" אין לי אלא לעניי עירך וכו'.
<b>הערוך ערך פתח א</b>
אלא נותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה — פי' כגון אדם שהוא כתף וסבל שמלאכתו בצער, אם יאמר לו אדם מה אתן לך שתתבטל ממלאכתך ושב עמי אינו מבקש ממנו אלא שכר מועט בעבור שמלאכתו כבדה, אבל מי שמלאכתו בנחת כגון צורף וסופר מבקש יותר אם יתבטל.
<b>הערוך ערך פעל א</b>
<h2>דף לג.</h2>
אחד מז' ומחצה במיל זהו רוס — פי' מהו רוס "כמטחוי קשת" (בראשית כ"א, ט"ז), ולמה נקרא מטחוי קשת לשון רוס זה הרוס חשבון הוא מאתים וששים ושש, לפי שמאתים וששים ושש הוי מטחוי קשת ותמנאהו ותמצאהו, ז' פעמים ר' הרי אלף וד' מאות, וז' פעמים ס' הרי ת"כ, סך אלף תת"כ, וז' פעמים ו' מ"ב, וחצי רוס קל"ג סך הכל אלף תתקצ"ה, הרי אלפים פחות ה' אמות, וזה החסרון הה' אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות רי"ס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברוס.
<b>הערוך ערך רוס</b>
כגון ר' סחורה דאסברן זומליסטרון ס"א, זומניסטרה — פי' כלי של מתכת ראשו אחד מזלג וראשו אחד כף, מזלג מעלין לו בשר מן היורה וכף מעלין בו מרק. פ"א, כעין תרווד כפה דפרזלא דמסקין ביה כוורדיקא ושחלין ביה בשר. פי' זומליסתרין עשה תרין כלומר דין עביד תרין עבידתא, כדתנן ניטל כפה טמאה מפני המזלג. פ"א, שמעביר הזוהמא לסטר.
<b>הערוך ערך זמלסטר</b>
אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון — עיין בע' כיון. שחי בלשון ישמעאל אלאבט ובלעז טיטילו.
<b>הערוך ערך שחי</b>
שמואל קרע מאניה על ההוא מרבנן דאסבריה הא מתניתין, דתנן בפ"ג בתמיד (ל' ע"ב) ושני מפתחות אחד יורד לאמת שחי, מהו יורד לאמת שחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח, ואחד פותח כיון — פ' פותח לאלתר כמו אפשר יעשנו בדפוס ויקבענה כיון (פסחים ל"ז ע"א) פירוש במהרה.
<b>הערוך ערך כיון</b>
העוסק במקרא — מדה שאינה מדה — פי' העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה — מדה ונותנין עליה שכר — פי' המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הברייתות כולן ופתרוני החכמים — יש לו בזה שכר מצוה, אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה — אין לך מדה גדולה מזו, כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך מד א</b>
הוו רץ למשנה יותר מן התלמוד.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
<h2>דף לה.</h2>
ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה. א"ל, הב לי כפאי. א"ל, לא ידענא היכא אותיבתינהו. אתא לקמיה דרב נחמן. א"ל כל לא ידענא פשיעותא היא, זיל שלים — פי' כיפי — נזמים, "יקרה היא מפנינים" (משלי ג', ט"ו) תרג' יקירא היא מן כיפי טבאתא, "כי טובה חכמה מפנינים" (שם ח', י"א).
<b>הערוך ערך כפי א</b>
אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מניה — פי' אפדנא — חצר.
<b>הערוך ערך אפדנא</b>
<h2>דף לה:</h2>
אדרכתא — פי' אדרכתא, סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבי"ד ומקיימו ומחייבין הלוה לפורעו, לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין, ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה, לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא, ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסין הללו, ואח"כ קורעין האדרכתא וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה. אביי אמר, בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשדה. רבא אמר, מכי שלמין יומא אכרזתא, וקיי"ל כרבא.
<b>הערוך ערך אדרכתא</b>
רבא אמר, מכי שלימא אכרזתא — כבר פירשנו בע' אדרכתא.
<b>הערוך ערך כרז</b>
<h2>דף לו.</h2>
כפירת ממון — אשם — פי' אם כפר ממון ונשבע עליו לשקר — חייב להביא אשם, כדכתיב "וכחש בעמיתו בפקדון" וגו' "ואת אשמו יביא לה"' (ויקרא ה', כ"א), אין שם כפירת ממון אלא ביטוי שפתים כלומר נשבע לשקר על דבר שאין (בה)
<b>בו] הנאת ממון — חייב חטאת, כדכתיב "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה" (שם ה', ד'). [הערוך ערך כפר ז</b>
כפירת ממון — אשם, ביטוי שפתים — חטאת — פי' שבועת ביטוי הוא שכתוב "לבטא בשפתים להרע או להטיב, (ויקרא ה', ד'), כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון.
<b>הערוך ערך בט א</b>
<h2>דף לו:</h2>
הבלא דאגמא קטלא ליה.
<b>הערוך ערך הבל א</b>
אוכצנא קטלה — פי' עייפות.
<b>הערוך ערך אכצן</b>
אימא רישא, עלתה לראשי צוקין ונפלה — הרי זה אונס — פי' בראשי ההרים הגבוהים והאבנים והצורים שלו כסכינין.
<b>הערוך ערך צק ג</b>
<h2>דף לח.</h2>
יין והחמיץ, שמן והבאיש דבש והדביש — פי' נמאס והופסד.
<b>הערוך ערך דבש</b>
שאני הני, כיון דקם קם — פי' כיון שהחמיץ כך יעמוד בחימוצו לעולם.
<b>הערוך ערך קם ב</b>
<h2>דף לח:</h2>
דלמא מפומבדיתא את דמעיילי פילא בקופא דמחטא — כלומר שאומרין דבר שאינו הווה.
<b>הערוך ערך קף יג</b>
<h2>דף לט.</h2>
אפיטרופי לדיקני לא מוקמינן — כלומר לאדם גדול בעל זקן.
<b>הערוך ערך דקן</b>
<h2>דף לט:</h2>
הני מילי דלא עבד עטרא, אבל עביד עטרא קלא אית ליה — פי' שטר.
<b>הערוך ערך עטר ב</b>
חנא בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי.
<b>הערוך ערך חנא</b>
<h2>דף מ.</h2>
בשפטני עסקינן, דיהבי בכיילא רבא וכו' — "עם נבל ולא חכם" (דברים ל"ב, ו') תר"י עמא שפטא ולא חכימא. ס"א, בשוטים.
<b>הערוך ערך שפט</b>
אי בעית אימא משום אצצא דחיק — פי' אגב אצצא — דוחק.
<b>הערוך ערך אץ</b>
בקירא — פי' שעוה שנעשית מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה.
<b>הערוך ערך קר ב</b>
איכא דאמרי, משום גרגשתא, האי — מייצא, והאי — לא מייצא — פי' עפר נקי שאין בו תערובת ועושין ממנו כלי חרש כגון הדנא וכיוצא בו, יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ.
<b>הערוך ערך גרגשתא</b>
כוזי — כלי קטן... כוזא דומה לקיתון גדול של זהב.
<b>הערוך ערך כוז</b>
<h2>דף מ:</h2>
איכא גולפיה ושדריה — פי' קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והם של חרס.
<b>הערוך ערך גלף א</b>
איכא גולפי ושדריא — פי' שמרים.
<b>הערוך ערך שדר ב</b>
איכא טירחא ודמי ברזנייתא — פי' טורחיה שמודד לקונה לזה עכשיו ולזה למחר ומתבטל ממלאכתו, והדמין למי שנוקב נקבים בחביות להוציא היין.
<b>הערוך ערך ברזא</b>
לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים — פי' שמן עכור שהוא למעלה מן השמרים. "אך שמריה" (תהלים ע"ה, ט') תרגומו ברם דורדייהו ופקטייהו.
<b>הערוך ערך פקט</b>
<h2>דף מא.</h2>
א"ר יוחנן, מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא אובילנא מאניה לבי מסותא — מסותא — מסחותא ח' מובלעת והוא המרחץ.
<b>הערוך ערך מסותא</b>
<h2>דף מב.</h2>
לעולם ישלש אדם מעותיו, שליש בקרקע, שליש בפרגמטיא, שליש תחת ידו — "עובר לסוחר" (בראשית כ"ג, ט"ז) תר"י פרגמטיא נפקת. ס"א, פרקמטיא.
<b>הערוך ערך פרגמטיא</b>
והאידנא דשכיחי גשושאי — אין להן שמירה אלא בשמי קורה — פי' בני אדם שמגששין בקרקע ומגלין המטמוניות.
<b>הערוך ערך גשש א</b>
והאידנא דשכיחי פרומאי — פי' מלשון "בגדיו יהיו פרומים" (ויקרא י"ג, מ"ה).
<b>הערוך ערך פרם</b>
ביני אדכי — פי' בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע.
<b>הערוך ערך אדכי</b>
והאידנא דשכיחי טפוחאי אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע — פי' שנוקשין בטפח שלהן ומרגישין אם יש בכותל כספים או זולתם.
<b>הערוך ערך טפח ד</b>
אמר רפרם מסיכרא, טפח — פי' מקום.
<b>הערוך ערך סכרא</b>
ההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואגניבו — פי' בית המסוכך בעצי הערבה.
<b>הערוך ערך צרף א</b>
אותבינהו בקרטליתא ואגניבו — פי' טנא בל' יון קרטילי ובלעז קרטיליא.
<b>הערוך ערך קרטל</b>
<h2>דף מב:</h2>
בקרא שומר שכר דיתמי הוא — בקרי — מושכי המשואות עם הבקר.
<b>הערוך ערך בקר ג</b>
נימא ליה לסרסיא — פי' שמש.
<b>הערוך ערך סרס ג</b>
והא קא משתרשי ליה, רב סמא בריה דרבא אמר, דהוה שכרא חלא — פי' ריוח, ור"ח פי' נהנה.
<b>הערוך ערך שרש</b>
רב אשי אמר, בכיסי ומשלם ליה דמי כיסי — פי' רב שר שלום כיסי — כשות שאינו מנוקה ויש בה עשבים רעים, כשמטילין אותם בתמרים ועושין ממנו שכר אותו שכר נפסד. פ"א, כשות שאינה מתוקנת שעדיין צריכה ריכוך ותיקון.
<b>הערוך ערך כס י</b>
<h2>דף מד.</h2>
אסימון קונה את המטבע — פי' אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לה עינים ובל"י קורין לכסף ולכלי כסף אסימי.
<b>הערוך ערך אסימון</b>
<h2>דף מד:</h2>
איסר אחד מכ"ד בדינר של כסף [למאי נפקא מיניה — למקח וממכר]. דינר של כסף — אחד מכ"ה בדינר של זהב.
<b>הערוך ערך דנר</b>
<h2>דף מה.</h2>
הפורט סלע של מעשר שני, ב"ש אומרים, בכל הסלע מעות, וב"ה אומרים, בשקל כסף בשקל מעות — שקל דרבנן הוא חצי סלע ויש בו ב' דינרין.
<b>הערוך ערך זוז</b>
<h2>דף מה:</h2>
אלא אימא בכל שהוא כי היכי דא"ל, דאי א"ל, מארנקי חדשה יהיבנא לך, אע"פ דקא יהיב ליה מארנקי ישנה דעדיפי טפי, מצי א"ל, לישנן בעינא להו — להטמינן בקרקע ולהכי ניחא ליה בחדשות שעדיין לא נחסרו ביושנן.
<b>הערוך ערך ארנקי</b>
<h2>דף מו.</h2>
ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית — פי' ר"ח ז"ל, ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית, דינר זה זולתי טריסית הוא, דתנינן בתוספתא (ב"מ פ"ח) אוכל פועל קישות אפילו בדינר, כותבת אפילו בטריסית, ואם אין מטבע נעשה חליפין הוה ליה הלואה ואסור
<b>ליטול ממנו טריסית בדינר יפה ששוה יתר מן הדינר שנתן לו], משנה שבועות (פ"ו מ"ג) משמע דטריסית פחות מדינר [ורבינו גרשם ז"ל פי' וטריסית מעה קטנה היא]. [הערוך ערך טריסית</b>
דילמא אידי ואידי בפרוטות שנינו — פי' כגון אסימון שאין בו מטבע שקונין כדתנן מעות הרעות קונות את היפות.
<b>הערוך ערך פרט ה</b>
<h2>דף מו:</h2>
נייקא ואנגרא — כבר פירשנו בע' אנגרא.
<b>הערוך ערך נייקא</b>
תרג' ר' אבא, בדינרי ניאקא ואנגרא, חד — שפסלתו מלכות, וחד — שפסלתו מדינה.
<b>הערוך ערך אנגרא</b>
<h2>דף מז.</h2>
בשפטני עסקינן דלא קפדי — "עם נבל ולא חכם" (דברים ל"ב, ו') תר"י עמא שפטא ולא חכימא. ס"א, בשוטים.
<b>הערוך ערך שפט</b>
אי הוה לוי הוי מפיק לאפק פולסי דנורא — פי' פולסי כגון השוטין שמכין בהן השלטונין.
<b>הערוך ערך פלס ב</b>
<h2>דף מז:</h2>
קונין במרקא — פי' גרעינא של תמרה שמחליקין בה תפר הנייר.
<b>הערוך ערך מרוקא</b>
מעות ניתנות בסימן לבית המרחץ — פי' מעות ידועות שרשום בהן שם בעליהן וכל עת שיכנס לבית המרחץ נותן לבלן אחת מהן כדי שידע כמה פעמים נכנס למרחץ ובאחרונה מוציא הבלן המעות הרעות ומחזירן לבעליהן ומקבל שכר.
<b>הערוך ערך מע א</b>
מאי אסימון — פולסא — עיי' בע' אסימון. "עשרים שקל ליום" (יחזקאל ד', י') תרג' עשרין פילוס ליומא.
<b>הערוך ערך פלס ב</b>
<h2>דף מח.</h2>
נתנה לבלן — פי' בעל המרחץ שמשמש לבני אדם ומדליק האש של מרחץ.
<b>הערוך ערך בלן א</b>
נתנה לסיטון — מעל — פי' סיטונות מוכרי קטניות ושמן. פ"א, בעלי חנויות. פ"א, חנווני המוכר חטים (וכך) [ומוכר] בל' יון סיטון.
<b>הערוך ערך סטן</b>
<h2>דף מט.</h2>
האומר לחברו מתנה אני נותן לך — יכול לחזור בו — ואפילו מתנה מועטת אם חזר בו אין לו עליו אלא תרעומת.
<b>הערוך ערך מתן ה</b>
אי יהבין ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה — מלשון "נבוב לוחות" (שמות כ"ז, ח') תרג' חליל לוחין.
<b>הערוך ערך חל יב</b>
<h2>דף מט:</h2>
שמע דקא בעי למינסביה דבי פרזק רופילא — פי' גוי אנס.
<b>הערוך ערך פרזק</b>
כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות — פי' שלאחר שמשך הקונה אינו יכול לחזור המוכר, כך הלוקח אינו יכול לחזור לאחר שמשך הוא, וכשנתן המעות ולא משך הפירות כשם שהמוכר חוזר כך לוקח חוזר.
<b>הערוך ערך משך</b>
כדרך שתיקנו משיכה במוכרין — עיי' בע' משך.
<b>הערוך ערך שך א</b>
האונאה ד' כסף [מכ"ד כסף לסלע שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר], עד כדי שיראה לתגר או לקרובו — ואם התנה עמו הוי יודע שחפץ זה שאני מוכר לך ממאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה — אין לו עליו אונאה.
<b>הערוך ערך שתות</b>
<h2>דף נא.</h2>
ההוא דהוה קא מזבין ורשכי, קרי שיתא ושוי חמשה — פי' ר"ח ז"ל, מרגליות, ור' גרשום ז"ל, פי' מצנפת שנותנין על הפדחת שקורין פרונטלי.
<b>הערוך ערך ורשכי</b>
ההוא גברא דהוה נקיט כיפי וכו' — "יקרה היא מפנינים" (משלי ג', ט"ו) תרג' יקירא היא מן כיפי טבאתא. "כי טובה חכמה מפנינים" (שם ח', י"א).
<b>הערוך ערך כיפי א</b>
אמר רב נחמן, בתגר ספסר שנינו — פי' דזבין מהכא ומזבין להכא ואוזולי מוזולי מדעתו כדי שיהו לו מעות מצויין, והשתא מיהת כשאינו מוצא סחורה יפה כאותו שמכר, קא הדר ביה ובעי טעין אונאה, כיון דמדעתיה זבן ומזבין לא מצי טעין ולא איצטריכו וכו'.
<b>הערוך ערך ספסר ב</b>
<h2>דף נא:</h2>
הנושא והנותן באמונה — פי' הנושא והנותן באמונה וכו' באמונה כגון שא"ל אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך כך וכך, אמרו חכמים, כגון זה אם קנה י' יריעות בי' דינרין ויש בהן שאין שוות דינר אלא פחות ויש ששוות יותר מדינר לא יחשוב הרעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינר ויחשוב לו כל אחד בדינר והיפות בשומתם לפי ששוות יותר מדינר, אלא או כולם באמונה או כולם בשומא, ואם יחשבם לו באמונה מעלה לו יתר על הריוח שנתרצה לתת לו שכר כתף ושכר חמר ושכר פונדק וכוללם בדמי הקניה, כי אלו כולם על דמי הסחורה הן חשובין, אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם בעל הסחורה.
<b>הערוך ערך אמנה א</b>
אמר רב פפא, בצדרויי דיהבי אינשי ד' לק' — פי' צדרויי מוכרי בגדים של בעלי בתים מנהגם להוסיף להם ד' אמות לק' שירויחו אותם.
<b>הערוך ערך צדר</b>
<h2>דף נב.</h2>
ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה. גמר' האי מאן דמוקים אזוזי מיקרי נפש רעה — פי' שמדקדק בכספים ואינו רוצה בכפיפין.
<b>הערוך ערך נפש א</b>
עשיק לגביך ושוי לכריסיך — פי' כשאתה קונה מלבוש אם תקנה ביוקר לא תחוש, אבל מאכל לא תקנה אלא בשוה.
<b>הערוך ערך עשק ב</b>
<h2>דף נב:</h2>
לא יזרקנו לבין גרוטותיו — פי' מסמרות שבורין ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו ולשון יון הוא. וי"א, כל מיני מתכות השבורין בין כסף בין זהב.
<b>הערוך ערך גרט</b>
האי מאן דקהי אזוזי מקרי נפש רעה — וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קהה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך קה ב</b>
<h2>דף נג.</h2>
התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש — וכבר פי' זו המשנה בע' טען.
<b>הערוך ערך רם</b>
התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים, והן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים, והערב השמש, הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר — ירושלמי (בכורים פ"ב ה"א) כתיב "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי" (במדבר י"ח, ח') בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והביכורים — תרומה — דכתיב "ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו" (ויקרא כ"ב, ט'), והבכורים — דכתיב "והבאתם שמה עולתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם" (דברים י"ב, ו') אלו הבכורים, דכתיב "ולקח הכהן הטנא מידך" (שם כ"ו, ד') וגו', פי' מניין שזה שנא' בו "ומתו בו כי יחללהו" בתרומה הכתוב מדבר, דכתיב למעלה "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא כ"ב, ז'), ואמרינן טבל ועלה אוכל במעשר כדמפרש בע' טבל. ותניא בתוס' תרומות (פ"ו ובירו' בביכורים פ"ב ה"א) אוכלי תרומה בזרים, טהור שאוכל את הטהור, וטהור שאוכל את הטמא, וטמא שאכל את הטמא, וטמא שאכל את הטהור, כולן במיתה. אוכלי תרומה בכהנים, טהור שאכל את הטהור — כמצותו, טהור שאכל את הטמא — בעשה, טמא שאכל טהור — במיתה, וטמא שאכל את הטמא — בלא תעשה. מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה, אמר ר' בא בר ממל, "ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא שם) מן הטהורים ולא מן הטמאים וכל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. וחומש — האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש, דכתיב "ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו" (ויקרא כ"ב, י"ד), וגרסינן בתורת כהנים (פ' אמור פרק ו' פרש' ו') נאמר כאן קודש ונאמר להלן קודש מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול. ואסורין לזרים — ירו' פתר לה פחות מכשיעור. פ"א, ואסורין לזרים אפילו ע"י פדייה. ועולים באחד ומאה — כדפרשינן בע' דמוע. וטעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמ' (חגיגה י"ח ע"ב) אפילו בנגיעה, אבל מעשר באכילה — אין, בנגיעה — לא, ומפורש בפ"ק דשבת (י"ד ע"א) והידים. פ"א, הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר וחולין, דאמר ר' יוחנן, הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח. כמפורש בזו ההלכה דאין דורשין. פ"א, וטעונין רחיצת ידים עד פרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כמפורש בחולין פ' כל הבשר (ק"ו ע"א) והערב שמש — כדפרישית בע' טבל. והן נכסי כהן — ר' אבא בר חייא בשם ר' יוחנן, "לך נתתים", ותנן בסוף ביכורים (פ"ג מי"ב) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה.
<b>הערוך ערך טען א</b>
וטעונין רחיצת ידים — כבר פי' בע' טען.
<b>הערוך ערך רחץ</b>
<h2>דף נג:</h2>
מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים, שנא' "כי לא תוכל שאתו" (דברים י"ד, כ"ד), ואין שאתו אלא אכילה שנא' "וישא משאת מאת פניו" (בראשית מ"ג, ל"ד).
<b>הערוך ערך שא ג' בע' סמך</b>
אבעיא להו, חומשא מלבר או חומשא מלגו פירוש חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ' מבחוץ ולהשלימם ק' זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ' והשלמתם ק', ואם דמיו ק' והוספת עליו כ' זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן, ואסיקנא שיהא הוא וחומשו ה' וזה חומשא מלבר.
<b>הערוך ערך חמש</b>
<h2>דף נד.</h2>
ת"ש מהא דתנן בריש מסכת דמאי (פ"א מ"ב) דדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור, הא קרן יש לו וכו' — פי' דמאי כבר פירשנו בע' ד', פי' אחר, מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פ"א, דין מאי מתוקן או לא. ובגמ' דבני מערבא (ירושלמי מ"ש פ"ה ה"ט) מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן.
<b>הערוך ערך דמאי</b>
<h2>דף נד:</h2>
מה בהמה טמאה שתחילתה הקדש וכולה לשמים.
<b>הערוך ערך תחל א</b>
<h2>דף נו.</h2>
דתנן בפ"ה בדמאי (מ"ג) הלוקח מן הנחתום — מעשר מן החמה על הצוננת, ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסין הרבה... הלוקח מן הפלטר — מעשר מכל דפוס ודפוס דברי ר' מאיר — ירושלמי (דמאי פ"ה מ"ד) שהיה רבי מאיר אומר, נחתום עושה דפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין. הילכך כל שיש לו דפוסין הרבה הלוקח ממנו מעשר מכל אחד ואחד, שמין אחד מנחתום אחד ומין אחר מנחתום אחר. ור' יהודה אומר, מאחד על הכל כי ר' יהודה אומר, נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש מנחתום אחד, ובסוף הלכה פלטר מתרי תלתא גברי זבין, נחתום מחד גברא זבין.
<b>הערוך ערך דפוס</b>
הלוקח מן הפלטר — עיי' בע' דפוס.
<b>הערוך ערך פלטר</b>
<h2>דף נז:</h2>
המקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו לשלש — יספק מד' — פי' המקבל מעות מן הגזבר לספק סלתות למנחות למקדש בכל השנה כולה ד' סאין בסלע, ונתיקרו ועמדו ג' — נותן ב'. קבל עליו לספק מג' והוזלו ועמדו ד' — נותן ד', שיד הקדש על העליונה.
<b>הערוך ערך ספק ג</b>
<h2>דף נח.</h2>
תורמין על הגבוי ועל האבוד — פי' על הגבוי אע"פ שלא הגיע לידם.
<b>הערוך ערך גב ד</b>
כלפי אלייא — פי' דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. ס"א כלפי לייא — כלומר לאיזה מקום נוטה כמו כגני לייא שפי' בע' כגן.
<b>הערוך ערך כלפי</b>
<h2>דף נח:</h2>
אמר אמימר, עד כדי דמיהן — פי' כפליים בדמיהן.
<b>הערוך ערך דם ב</b>
המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להם אונאה מפני שיש בהם חיי נפש — פי' תריס.
<b>הערוך ערך חטיטום</b>
חזינא דאזיל סומקא ואתי חיורי — פי' כיון שמקפידו מת הדם שבלבו והולך האדמימות ומלבינין הפנים כגון גוון המת.
<b>הערוך ערך סמק</b>
ג' יורדין לגיהנם, המכנה שם לחברו, והמלבין פני חברו ברבים, והבא על אשת איש. היינו מכנה היינו מלבין, — אע"ג דדש ביה בשמיה.
<b>הערוך ערך כן ד</b>
<h2>דף נט.</h2>
אל תקרי "מוצאת" (בראשית ל"ח, כ"ה) אלא "מוצת".
<b>הערוך ערך צת</b>
איתתך גוצא גחין ותלחוש לה — פי' קצרה.
<b>הערוך ערך גץ ג</b>
שלשה אין הפרגוד ננעל לפניהם — פי' וילון שיש לפני כילת חתנים ולפני פתחי המלאכים.
<b>הערוך ערך פרגד א</b>
במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא — פי' בהפנות התבואה מן הכלי, כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון — דופקת המריבה ובאה.
<b>הערוך ערך קש א</b>
<h2>דף נט:</h2>
וזה תנורו של חכנאי. ס"א, של עכנאי — פי' בגמ' שהקיפוהו תשובות כעכנא שהוא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה. פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלים התנור, ר' אליעזר מטהר, כלומר מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואין אותן כאלו מפורדות הן ואינו תנור כלל, וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו וזהו תנורו של עכנאי.
<b>הערוך ערך חכן</b>
עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנא זו — וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאילו זלזלם... ועוד מפורש בע' חכן.
<b>הערוך ערך עכן</b>
נצחוני בני — פי' כגון "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ" (תהלים ק"ו, כ"ג) וגו' והוא מלשון "למנצח מזמור לדוד" (שם ס"ה, א').
<b>הערוך ערך נצח</b>
אף בצק שבידי אשה תפח — פי' לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאילו בלא שאור נילוש כדגרסינן (פסחים מ"ח ע"ב) במצה תפח תלטוש בצונן.
<b>הערוך ערך תפח</b>
אך גדול — פי' מכה גדולה היתה באותו היום שבירכו את ר' אליעזר דומיא ד"הוה על הוה" (יחזקאל ז', כ"ו).
<b>הערוך ערך אך ב</b>
ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה, עמד עליו נחשול שבים לטובעו — "ויהי סער גדול בים" (יונה א', ד') והוה נחשול גדול בימא.
<b>הערוך ערך נחשול</b>
<h2>דף ס.</h2>
באמת אמרו, ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שמשביחו. א"ר אלעזר, עדה אמרה כל באמת — הלכה
<b>למשה מסיני] היא. [הערוך ערך אמת</b>
השופה יין (לשמריו)
<b>לחמרין] — פי' ענין הרקה "שמן תורק" (שה"ש א', ג'). [הערוך ערך שף ה</b>
אין מפרכסין לא את האדם. גמ' מאי היא כי הא דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ודיקניה.
<b>הערוך ערך פרכס א</b>
אנא פליגנא אמגוזי ואת פליג שסקי — פי' שקדים פ"א, אפרסקין.
<b>הערוך ערך שסקי</b>
<h2>דף ס:</h2>
אין משרבטין את הבהמה — פי' מנפח וכבר פי' בע' חזר.
<b>הערוך ערך שרבט ב</b>
מאי אין משרבטין, הכא תרגימו, מיא דחיזרא — פי' מים שהמחה בהן סובין ומשקין אותה ומנפחין את כריסה ונראית שמינה והיא כחושה. זעירי אמר רב הונא, מזקפתא — פי' שמקרדין את הבהמה וזוקפין את שערה ולועזין אשטרישולדי.
<b>הערוך ערך חזרא</b>
מזקפתא — כבר פירשנו בע' חזר.
<b>הערוך ערך מזקפתא</b>
למרמא תומי לסרבלא — פי' ליתן רצועות לסרבל ולתקן לו ציצית ונראה יפה.
<b>הערוך ערך תם ב</b>
שרא לכסכוסי קרמי — פי' בגדים חשובים דקים כקרום ביצה וכקרום של מעלה.
<b>הערוך ערך קרם ב</b>
רבה שרא לצלומי גירי — פי' לצייר החצים. למידק צרדי — פי' לחבט ולמסך במקלות בגדים שחוטן עבה כדי להראות דק ולצלומי דיקולי — פי' לצייורי סלי נסרים דערבה, ובעתיקי אסיר דמתחזי כחדתי.
<b>הערוך ערך צלם</b>
ההוא עניא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה — כאוכמא. אתא לקמיה דרב, א"ל, זבנן. א"ל, "ויהיו עניים בני ביתך". א"ל, זייננא לך כעניא אבל לא זביננא לך. אזל קמיה דרב פפא בר שמואל זבניה וכו'.
<b>הערוך ערך סעד א</b>
<h2>דף סא:</h2>
"לא (תגנוב)
<b>תגנוב]" דכתב רחמנא למה לי (פ"א) [ס"א] שכתוב "לא תגזול", גזילה היינו גנבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. [הערוך ערך לא א</b>
"לא (תגנב)
<b>תגנובו]" על מנת למקט — פי' להכעיסו ולהקניטו ואחר כך יחזיר לו. [הערוך ערך קט</b>
במדה — זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים — פי' באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבוא לו פחות, פ"א, בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בתפתיחא, בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ומתקווץ שנמצא בימות הגשמים המדה מוספת וזו הבריתא בס"ג דפ' המוכר את הספינה (ב"ב פ"ט ע"ב).
<b>הערוך ערך מד א</b>
במשקל — שלא יטמין משקלותיו במלח — תנא (תוספתא ב"ב פ"ה) מפני שהן חסרין כלומר כח המלח יונק ומכחיש כח המשקל ומוכר לאחרים.
<b>הערוך ערך טמן</b>
ובמשורה — שלא ירתיח — פי' מסורת קבלה בידם שהמרתיח ומודד כל דבר לח מוספת המדה שלו כשמרתיח על המדה בצונן חלק אחד משלשים וששה בלוג, זה פי' רבינו חננאל. וי"מ, כשממלא המדה בדבר לח בכח עולה הקצף למעלה ונראית מלאה וכשתנוח נחסרת. רתיחה בלשון משנה ותרג' "כקצף על פני מים" (הושע י', ז') כרתיחה על אפי מיא וכן הא דאמרינן במשורה שלא ירתיח ובלשנא דרבנן חופיא.
<b>הערוך ערך רתח</b>
וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא — פי' אינדיקו.
<b>הערוך ערך קלא אילן</b>
אבק רבית — פי' אבקה כמו ריח אסור... שאינו רבית גמור.
<b>הערוך ערך אבק א</b>
<h2>דף סב:</h2>
דלא כאיסרו בא לידו [דמי] — פי' בשעה שאמר הלוה למלוה יש לי חטין שאתן לך במה יקנם המלוה, אותה העת לא נתן ללוה איסר שיאמר מעותי קנו לי והחטים לא משך לפיכך לא קנה.
<b>הערוך ערך אסר ג</b>
<h2>דף סג.</h2>
ר' ינאי אומר, מה לי הן מה לי דמיהן — פי' נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי"ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י"ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה.
<b>הערוך ערך דם ב</b>
צד אחד ברבית איכא בינייהו — פי' אם תהיה ההלואה ב' דינרין בג' וכיוצא בו הרי זו רבית גמורה מב' צדדין גבי מלוה וגבי לווה ושניהן עוברין, אבל העושה שדהו מכר על תנאי גבי לוקח הוי רבית דאי מייתי ליה זוזי מהדר ליה בעל כרחיה, אבל גבי מוכר לא הוי רבית דאי בעי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי רבית, ואפילו למהדר ליה לא הוי רבית אלא כשיחזיר, וכן מוכח מהשתא שיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם. רבית על מנת להחזיר — פי' כשיביא לו מעותיו יחזיר מה שאכל מן הפירות, ר' יהודה — מתיר, ות"ק — אוסר.
<b>הערוך ערך צד ב</b>
<h2>דף סג:</h2>
אלא מעתה מותר ללוות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה, שקילא טיבותיה ושדיא אחיזרי, דא"ל, חטי דקדח באכלבאי — פי' שחת דבריך הנעימים במקום קוצים.
<b>הערוך ערך חזר ב</b>
דאמר לי חטי דקדחי באכלכי — פי' אוצר של חיטים.
<b>הערוך ערך כלך ב</b>
לא צריכא דאית ליה אשראי במתא.
<b>הערוך ערך אשר ב</b>
<h2>דף סד.</h2>
היכי דמי בכדי שהדעת טועה, אמר רב אחא בריה דרב יוסף, עשוריתא וחומשייתא — פי' שהיה מונה ה' ה' ומצא ה' טפי או טעה בה' ולא מנאם והוא הדין אם מונה י' י'. פ"א, כגון שמונה י' ומניח א'
<b>והדר מני י'] ומניח א' כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח והן אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר, וה"ה לחומשייתא. [הערוך ערך חמש</b>
ואי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה — פי' אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה... הילך ד' זוזי אחביתא דחמרא אי תקפא ברשותך — פי' אם החמיצה.
<b>הערוך ערך תקף א</b>
ואי איניש דאתא מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה — פירוש אדם שלא נשא ונתן מעולם עמו. "כולם אחוזי חרב" (שה"ש ג', ח') תרג' וכהנאי וליואי וכל שבטיא דישראל כולהון אחידן בפיתגמי אוריתא דמתילין לחרבא ושקלן וטרן בהון כגוברין מאלפי קרבא.
<b>הערוך ערך טר ב</b>
אמר רב כהנא, הוה יתיבנא בשילהי פירקיה דרבא — פי' בסוף הפרק ובאחריתו.
<b>הערוך ערך שלהי א</b>
מאן דיהיב זוזא לגינאה אקרי, וקא אזלי י' קרי בני זרתא, ואמר ליה, יהיבנא לך בני גרמידא — גרמידא כמו "גמד ארכה" (שופטים ג', ט"ז) תרגומו גרמידא.
<b>הערוך ערך גרמד</b>
<h2>דף סד:</h2>
מסכת בבא מציעא
<h2>דף סה.</h2>
ניחא ליה דלא ניסתרי עבדי — פי' ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח דעתו מן המלאכה ולא ישוב לעשות מלאכה כבתחילה, והעיקר מן הסתירה.
<b>הערוך ערך סתר ב</b>
קא משתרשי לי — פי' נהנה.
<b>הערוך ערך שרש</b>
א"ר פפא, טרשא דידי ודאי שרי — פי' נותן לו הפירות במרחשון ומתנה לפורעו הדמים באייר כשער אייר שהוא ביוקר וכבר פי' בע' חכר.
<b>הערוך ערך טרש ג</b>
<h2>דף סו.</h2>
א"ל דרדקי קרעיה — פי' נערים.
<b>הערוך ערך דרדק</b>
<h2>דף סו:</h2>
אתא בידקא שטפא לעידי עידית — פי' נחל או אגם מים.
<b>הערוך ערך בדק ב</b>
<h2>דף סז.</h2>
אמר ליה, את ונוולא אחי — פי' אתה והקונה בעלת המעות שאני שלוחה קריבות אחוה ביניכם אם תביא לה המעות תחזירנה לך.
<b>הערוך ערך נוולא</b>
<h2>דף סז:</h2>
אלא במאי ניכול — בקיצותא. היכי דמי קיצותא וכו'.
<b>הערוך ערך קץ ו</b>
האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי
<b>ליה] אפילו מתמרי דעל בודיא — פי' מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלים ובלעז שמה בודא. [הערוך ערך בודיא</b>
ואי אגבהינהו בסיסניה — קננהו — פי' כלים.
<b>הערוך ערך ססני</b>
פרי בנכיתא מידי דהוי אשדה אחוזה — דיהב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אע"ג דקא אכיל פירי טובא וכמו שנותן הוא הסלע ופונדיון לשנה.
<b>הערוך ערך גרע א</b>
<h2>דף סח.</h2>
שטרי מחוזנאי — עיי' בע' חכר.
<b>הערוך ערך שטרי מחוזנאי</b>
אמר רבא, לית הלכתא
<b>לא] כטרשי פפונאי — פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש למעלה בגמ' ואם לגורן (לעיל ס"ה ע"א) ולא (כטרשי) [כשטרי] דמחוזנאי — דזקפי לרוחא אקרנא — כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז וא"ל עסקא זה יעלה בה רווח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה. מי יימא דליהוי רווחא... ולא כחכירי נרשאי, דכתבי הכי, משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה, אימת קניא דאיקניא ליה. והאידנא דכתבי הכי, וקנינא מיניה ושהינן כמה עידנין והדר חכרה מיניה — שפיר דמי, ולאו מילתא היא. [הערוך ערך חכר</b>
ומגדלין אותן עד שיהו שלשין — פי' עד שיהו בעגל בשליש בשור, ובסייח בשליש בסוס, ואח"כ יטול השומר חצי השבח.
<b>הערוך ערך שלש</b>
<h2>דף סח:</h2>
אמר אביי, כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה — פי' כגון חייט שתופר כל בגד בכסף ועת שאין בידו מלאכה לעשות אלא יושב ובטל תופר בגד בב' שלישי כסף, נותן לו ב' שלישי כסף בשכרו וחלקו בריוח.
<b>הערוך ערך פעל א</b>
כי פליגי בנסיובי ותותרי — פי' מי החלב המתמצה מקפאון הגבינה.
<b>הערוך ערך נסיובי</b>
כי פליגי בנסיובי ותותרי — פי' הצמר שעל הירכים שגללי הצאן מסתבכין בו בשעה שיוצא הרעי מן (החלוחלת)
<b>החלחולת] והרועין תמיד גוזזין אותו הצמר כדי שלא יהו הגלילין נתלין בו. [הערוך ערך תתר ב</b>
תנו רבנן, מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות — מעלין — פי' אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא מעלה לו הפירות כשער שבשוק ומעלה עליהן שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל המעות לביתו של זה.
<b>הערוך ערך כתף</b>
<h2>דף סט.</h2>
מותר שליש בשכרך — פי' כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבדך בשכרך, כגון דהוי קרן ש' זוזי אמר ליה כל מה דהוי טפי מן ק' זוזי הוא אגרך.
<b>הערוך ערך שלש</b>
דאמרי אינשי, גביל לתורא — גביל לתורי — כלומר לפטם שור בין השורים אין לו טורח.
<b>הערוך ערך גבל א</b>
בגודרות עשרים וארבע חדש — פי' כל דבר המהלך בדרכים ובשווקים.
<b>הערוך ערך גדר ב</b>
מפני שטיפולה מרובה — פי' טורחה מרובה. מפני ששיניה דקות — ואינה יכולה ללעוס וצריך להלעיטה.
<b>הערוך ערך טפל ג</b>
<h2>דף סט:</h2>
מפרין על שדהו אין חוששין משום רבית — ובגמ' מפורש כיצד.
<b>הערוך ערך פר ב</b>
ספינה לעשות לה אסקריא — בר"ג דהמוכר את הספינה (ב"ב ע"ג ע"א) תורן — אסקריא, וכן הוא אומר "ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך" (יחזקאל כ"ז, ה').
<b>הערוך ערך אסקריא</b>
אגרא ופגרא — פי' אגרא — שכירותא, פגרא — פחיתותא, כלומר נוטל שכירותא ואם נשכרה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמה ששוה בשעת שכירותא דלא כמתניתא והוא מלשון "אשר פגרו" (שמואל-א' ל', י').
<b>הערוך ערך אגר א</b>
אי אגרא לא פגרא — כבר פירשנו בע' אגר.
<b>הערוך ערך פגר</b>
<h2>דף ע.</h2>
יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו — פי' יתומין שאוכלין ממון שאינו שלהם ילכו אחרי אביהם וימותו.
<b>הערוך ערך שבק</b>
ההוא דודא דבי מר עוקבא — תרג' "על סיר הבשר" (שמות ט"ז, ג') על דודי בישרא.
<b>הערוך ערך דד ד</b>
א"ל, כי הא אפילו בדקנני נמי שרי למעבד, דהא קא מקבלי עלייהו חסכא דנחשא — פי' בספרים דכמה דמקלי נחשא בצרי דמיה.
<b>הערוך ערך חסך</b>
אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא — "יבש היה כעץ" (איכה ד', ח') תרג' הוה פריך כקיסא.
<b>הערוך ערך פרך א</b>
מבדקינן גברא דמשפיא נכסיה — "כי איננו אלי" (בראשית ל"א, ב') תרג' ירושלמי והא ליתינון שפיין לקיבלי.
<b>הערוך ערך שף ג</b>
ולא קיבל עליה שמתא דרבנן — פי' כגון מי שנתחיב בבית דין וסירב ושמתוהו בית דין או נשא ונתן במעות ולא משך וחזר בו וקיבל עליו מי שפרע אלו וכיוצא בהן, אבל הטוען על חבירו בבית דין ונתחייב שבועה ונשבע לא אמור רבנן.
<b>הערוך ערך שמת</b>
<h2>דף ע:</h2>
אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית, אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים — פי' כגון בר ישראל שנתן לחברו ק' צאן בק' דינר וכל הוולדות והצמר והחלב יהיו חולקין למחצה לשליש ולרביע עד ג' שנים הן חסר הן יתר ואם מתו המקבל זה הצאן חייב באחריותן — אסור דהוא אגר נטר לי.
<b>הערוך ערך צאן</b>
"מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו" (משלי כ"ח, ח') [מאן "חונן דלים"], אמר רב, כגון שבור מלכא — ובהגדת ילמדנו (תנחו' משפטים סי' י"ד) באם כסף תלוה, זה שאמר הכתוב "מרבה הונו בנשך ותרבית" וגו' כיצד, היה ישראל צריך ללוות ובא נכרי ללוות, ואמר, מוטב שאלוה לגוי ברבית מלהלוות את ישראל שלא ברבית והלוה לו והעשיר לפיכך שלמה צווח עליו "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו" — זה עשיו. ועשיו חונן דלים הוא, עושק דלים הוא, אלא שהמלכות שומעת שהוא נושה ברבית מתגרה בו ונוטלין ממונו ובונה ממנו דימוסיות מרחצאות ואסטווניות שבמדינה וצרכי עוברים ושבים, הוי, "לחונן דלים יקבצנו".
<b>הערוך ערך חן ד</b>
<h2>דף עא.</h2>
רשע — יורד עמו לחייו — פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצדו (ב"ב כ"א ע"ב) כמו שאמרו בפ' לא יחפור בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותאי, וכי קרי ליה רשע בלא דינא פסקינן דינא דמוקים עליה ריחיא לכתחילה.
<b>הערוך ערך חי ב</b>
<h2>דף עב:</h2>
אמר רב יוסי, מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים — פי' לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו, אע"פ שטוען הלוה פרעתי — אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים, דהוא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב, וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר, ונמצא בטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו.
<b>הערוך ערך דד א</b>
פוסק עמו על הגדיש.
<b>הערוך ערך גדש א</b>
ועל העביט של ענבים — פי' כגון עריבה גדולה.
<b>הערוך ערך עבט ב</b>
על המעטן של זתים — פי' כלי שנותנין בו זתים מלש' "עטיניו מלאו חלב" (איוב כ"א, כ"ד).
<b>הערוך ערך מעטן</b>
על הביצים של יוצר — פי' כל כלי שמתחילין עושי כלי חרס לעשותו תחלה עושין החומר עגול כצורת ביצה ואח"כ פותחה.
<b>הערוך ערך בץ ב</b>
א"ל ר' זירא לרבי אסי, א"ר אפילו כדורמוס הזה — פי' רחבה גדולה בל"י דרומוס.
<b>הערוך ערך דרמליס</b>
בחיטי דאכלבי — אכלבי — אוצרות, ארבי — ספינות.
<b>הערוך ערך ארב ה</b>
ללקוט ולמוכר — פי' עני המלקט לקט שכחה ופיאה נקרא לקוט, כלומר לא חרש ולא זרע ולא קצר, וכי לא זכה בפירות הללו שבידו אלא בלקיטה בלבד.
<b>הערוך ערך לקט</b>
ת"ר, המוליך חבילה ממקום למקום וכו' — פירוש אדם שמוליך סחורה ממקום הזול למקום היוקר ברשות מוכר — מותר — אם אחריות הסחורה על המוכר עד אותו מקום — מותר.
<b>הערוך ערך חבל ג</b>
<h2>דף עג.</h2>
פרדיסא — רב אסר — פי' לקנות פרדס לפירותיו של אותה שנה וקנאם קודם חנטה בזול ואחר גידול פרי שוין יותר על כן, ושמואל — שרי, כיון דמקבל תיוהא — פי' שבר כעין ברד או קרח, לא מיחזי כי אגר נטר לי — דשדי זוזי בספיקא, ומודי רב בתורי — אם פרדס הוא שרגילין לנער ולחבוט ולטעון הפירות בשוורין מפני שמפסידין את הפירות בכמה.
<b>הערוך ערך פרדס</b>
אמר להו שמואל להנהו שבשי שבשא — פי' בעלי בתין יהבין חיטי לאריסי סייעו בהדיהון בארעא דאי יהבי לכו טפי פורתא על חולקיהון להוי לההוא דקא טרחתון בהדיהון בארעא ולא מיחזי כרביתא. פ"א, דזבני שבשי המקדימין פירות לבעלי הכרמים בזמורות בכך וכך משואות ובעת שזומרין הכרמים שוה המשאוי יותר. אמר שמואל ללקוחות, הפיכו בארעא בקרקע הכרם דניהוי כמאן דקני לכו קרקע הכרם לזמורות שבו עד שיחתכו, ואי לא הוו להו הני דמי הלואה ואסיר למשקל טפי מכדי הנהו דמי.
<b>הערוך ערך שבש א</b>
מנטרי באגי — באגי — שדות הרבה כשיעור מאה כור בית זרע הן חסר הן יתר ועומדות על מצר אחד ושוכרין שומרין לשמרן מן הבהמה וחיה שלא יאכלו כשהן זרע, ומבני אדם כשנעשית קמה.
<b>הערוך ערך באג</b>
<h2>דף עג:</h2>
רבינא הוי יהיב זוזי לבני אקרא דשוניתא ושפכי ליה טפי כופיתא — פי' בני אקרא דשוניתא דהוו זבני פירי דהנהו דעקרי ושבקי ארעיהו, והוו בני מצרא דידהו זבני פירי דארעא דידהו ופרעי לטסקא דארעא, וטפו ליה לרבינא כופייתא, כיון דלאו פירי דידהו אינון שרי או אסור, ואמר, כי האי גוונא כדידהו הוא, דמלכא
<b>אמר], מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, ואינהו מוזלי וזבני דידהו. פי' אקרא שם מקום. ס"א, עקרא. [הערוך ערך אקרא</b>
ארעא לטסקא משעבדא — פי' מס שנותנין מן הקרקע.
<b>הערוך ערך טסקא ב</b>
מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח — והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד.
<b>הערוך ערך מהרק</b>
מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח — פי' ספטא קמטרא בל' משנה ובל' ישמעאל ספט.
<b>הערוך ערך ספט</b>
רב סעורים אחוה דרבא הוה תקיף אנשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא דדהבא — פי' כסא של זהב.
<b>הערוך ערך גהרק</b>
פרוותא דלול שפט — פי' בע' לול שפט.
<b>הערוך ערך פרוותא</b>
משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דלול שפט — פי' קבל ממנו מעות לקנות לו מן השוק הידוע להמכר בו יין, ואם לא קנה לו יתן לו יין כמו הנמכר באותו השוק בעת ההיא.
<b>הערוך ערך לול שפט</b>
<h2>דף עד.</h2>
האי סיטומתא קניא — פי' חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא.
<b>הערוך ערך סטמתא</b>
והוא מחוסר מישדא חמה, ומיבש ומידש, ומידרי — "זרה הלאה" (במדבר י"ז, ב') תרג' ירו' דרי להלאה. "אשר זרה ברחת ובמזרה" (ישעיה ל', כ"ד) תרג' די דרא בריתחא. "ואזרם במזרה" (ירמיה ט"ו, ז') תרג' וכמו דדרן במדריא. והוא לשון ישמעאל קורין למזרה מדרא.
<b>הערוך ערך דר ד</b>
על המעטן של זתים. גמר' והא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפא, בענבים מכמר ועיולי לבי מעצרתא — כגון כמישא וריכוך שהוא נוח לדרוך.
<b>הערוך ערך כמר א</b>
והא מחוסר מכמר עיולי לבי דפא — פי' בית הבד.
<b>הערוך ערך דף</b>
והא מחוסר
<b>מכמר] עיולי לבי דפא מידש ומינגד — פי' ענין משיכה וגד העיקר כמו (סוכה ד' ע"ב) גוד אסיק מחיצתא. [הערוך ערך נגד ו</b>
והא מחוסר לפופי ויבישי.
<b>הערוך ערך לף א</b>
באתריה דאמימר עשיק עפרא — פי' היה יקר.
<b>הערוך ערך עשק ב</b>
<h2>דף עד:</h2>
נדוניא דבי חמוה — פי' לקנות תכשיטין הראויין לנדוניא ופי' "יתנו נדה" (יחזקאל ט"ז, ל"ג).
<b>הערוך ערך נדוניא</b>
אי פסק כשער הגבוה שקיל — פי' כשער הזול.
<b>הערוך ערך שער א</b>
אריסא יהיב ביזרא — בל"ע קורין לזרע בזרע.
<b>הערוך ערך בזר א</b>
<h2>דף עה.</h2>
הלויני מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך — פי' כשר... כדכתיב "לא אריך לנא למחזא" (עזרא ד', י"ד).
<b>הערוך ערך ארך א</b>
<h2>דף עה:</h2>
גריד — פי' יבש.
<b>הערוך ערך גרד ב</b>
והקונה אדון לעצמו, ומאי ניהו, זה שתולה נכסיו בגוי — פי' דהשתא אתי גוי ושקיל להו מיניה וקאמר כיון דקא מודית לי דידי נינהו לא שביקנא להו לך, ולא אזיל למתא אחריתי דהיינו קונה אדון לעצמו דהוה כאילו קנאו שר העיר אינו רשאי לזוז משם.
<b>הערוך ערך קן ו</b>
פרייפרין וחלילין לכלה או למת — פי' אפריון.
<b>הערוך ערך פרייפרין</b>
חלילין לכלה או למת — פי' בע' אבוב.
<b>הערוך ערך חל ה</b>
<h2>דף עו:</h2>
א"ל רב, חביבי אמר, אי לאו דאנא הואי וכו' — פי' דודי — "דוד אהרן" (ויקרא י', ד') תר"י חביבא דאהרן, "ואיש אשר ישכב את דודתו" (שם כ', כ') תרג' חביבא, "דודתך היא" (שם י"ח, י"ד).
<b>הערוך ערך חביב</b>
לא סיימוה קמיה. א"ד, סיימוה קמיה — פי' לא השלימוה לפניו.
<b>הערוך ערך סיים</b>
הא — דסרא לארעיה מאורתיה.
<b>הערוך ערך סר ב</b>
<h2>דף עז.</h2>
לדוולא — פי' שמשקין אותה בדלי.
<b>הערוך ערך דוולא</b>
אכלושי
<b>דמחוזא] דאי לא עבדי חלשי יש ספרים שכתוב בהן אבלושי בבי"ת — פירוש הכתפים שהן נהוגין למשא ואם יבטלו חלשי, אבל שאר פועלין אמר להן אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל ומה שראוי להן לפי חשבון זה נותנין להן. [הערוך ערך אכלושי</b>
איקר עבידתא ואימרו פועלים... דזל עבידתא ואימרי בעל הבית.
<b>הערוך ערך אמר ב</b>
<h2>דף עח.</h2>
כי תניא ההיא כשבאת חבילה לידו — פי' כגון שהביא הפועל חבילתו של בגדיו ושל כלי אומנתו ונתנה לבעל הבית, וא"ל, הרי ערבוני עמך שאין אני חוזר בי, וקבל בעל הבית את החבילה וסמכה דעתו שהוא עושה מלאכתו, ופטר את הפועלין האחרים וסומך עליו, ולאחר מכן חזר בו, שוכר עליו עד מ' ונ' זוז.
<b>הערוך ערך חבל ג</b>
אוכצנא קטלא — פי' עייפות.
<b>הערוך ערך אכצן</b>
<h2>דף עח:</h2>
השוכר את החמור והבריקה גמ' הכי תרגומיה נהריתא — xפי' שעיניה יפים ואינה רואה, ע"י רוח יבא זה החולי.
<b>הערוך ערך ברך א</b>
הכא תרגימו נהריתא — כבר פירשנו בע' ברק.
<b>הערוך ערך נהר א</b>
מאי הבריקה, ר' אבא אמר, אבזקת — פי' אבזקת תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילתא.
<b>הערוך ערך אבזקת</b>
ההוא דא"ל, אבזקת במילתא דמלכא. א"ל, במאי, בטלי כסף או בטלי זהב, — פי' טלי כסף בגדי פשתן כלומר טליתות לבנות ככסף שאין דרכן להרקב וקטלוה מפני שבפשיעה אירע לו, ואיכא דאמר, בטליתות של צמר דהן אדומות כזהב ודרכן להרקב ולא פשע ושבקוה. פ"א, אחד שהתנה עם חברו אני אקלקל משי של מלך ותן לי כך וכך ועשה כן, שאלוהו עבדי המלך בכמה דמים אמרת זה הדבר, אמר להן, בטלי כסף שהן קערות כסף, אמר, הואיל ובדבר מועט זילזל משי של מלך — חייב מיתה וקטלוה. איכא דאמר, בטלי דהב — בקערות של זהב שהן דבר יקר ושבקוה.
<b>הערוך ערך טלי</b>
או שנעשית אנגריא.
<b>הערוך ערך אנגריא</b>
<h2>דף עט.</h2>
קסבר רב לא מכלינן קרנא.
<b>הערוך ערך כל ג</b>
נצלחיה לציביה ונזבניה — "ויבקע עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תרג' וצלח.
<b>הערוך ערך צלח ב</b>
<h2>דף עט:</h2>
משום רפסתא דספינתא — פי' מתרועעת הספינה בהוצאת חבילות ובהכנסת חבילות.
<b>הערוך ערך רפס ב</b>
אי נמי לאשלא יתירא — פי' אשלא — חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל.
<b>הערוך ערך אשל א</b>
מאוונא לאוונא — פי' מקום ששם שומרי הדרכים ומוכרי חפצים.
<b>הערוך ערך אוון</b>
ביניתא אכריסא תקלא — פי' כמו כובד בטנה, כלומר אם יאמר אדם לחבירו, ביניתא אני מוכר לך צריך לתת לו ביניתא דתקלא כריסה.
<b>הערוך ערך בניתא</b>
<h2>דף פ.</h2>
נשבר הקנקן — פטור — פי' דנקיט פרשא מרדע הואיל והוא מכוין את הפרה לתלמיה ועיות את השורה ונשבר הקנקן — הוא משלם דנקיט אותו שמהלך אחר המחרישה, עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו, וקנקן הוא המנא והוא את דכתיב "את אתו ואת קרדומו" (ש"א י"ג, כ'). פי' קנקן אותו יתד שבמחרישה וסוגרין בו נמי פתחים ונועלין בהן אע"פ שאין גבוהין מן הקרקע, ומבעי מתניתא שיהיו גבוהין מן הארץ.
<b>הערוך ערך קנקן ב</b>
דנקיט פרשא משלם — "במלמד הבקר" (שופטים ג', ל"א) תרג' פרשת תורא. "איש את מחרשתו" (ש"א י"ג, כ') תרג' גבר ית פרשתיה.
<b>הערוך ערך פרש ח</b>
דנקיט מנא משלם — פי' אותו שהולך אחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו.
<b>הערוך ערך מן ז</b>
ואי ארעא דמחזקא בגרונדי, תרוייהו משלמי — פי' ארץ ידועה בטרשין ובצורין — שניהם המחזיק ביתד של מחרישה והמנהיג פרה משלמין ששניהם פשעו.
<b>הערוך ערך בגרונדי</b>
והיה בה מום אחר וסנפו בין המומין — פי' חברו בין המומין אלו שלא היו בה, שמערים ואמר איני משבח אותה נגחנית היא נשכנית היא, ובדק ולא מצא בה מומין אלו סבור כשם שאין אלו כך אין זה ולבסוף נמצא בה, הרי זה מקח טעות. מום זה ומום אחר — שפירש לו ומום שהיה בה בראשונה ואמר מום זה בה ומום פלוני ופלוני אע"פ דסנפו, ההוא הוה ליה למבדק ברישא וסביר וקביל.
<b>הערוך ערך סנף</b>
מפני שהנפח קשה כמשאוי גמ' אביי אמר, קשה כמשאוי תנן ניפחא כי תקלא — פי' אם פסק בהדיה לתך חטים והביא לתך שעורים כלתך חטים דמי דנפח שעורים קשי ליה כמשאוי של חטים, ואם הוסיף על לתך שעורים ג' קבין — חייב, ומתניתין הכי שמעינן תבואה והביא תבן — חייב ואם הוסיף תיקלא כי תקלא — פי' לא מחייב עד דמייתי עלה כולה האי דליהוי בהו משקל לתך חטים ונפח קא חשיב תוספת.
<b>הערוך ערך נפח</b>
<h2>דף פ:</h2>
תרג' אביי במחיקתא — פי' להביא לתך חטים שהן ט"ו סאה והביא י"ו סאה שעורים — פטור, ומשני, י"ו סאה שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך.
<b>הערוך ערך מחק</b>
ת"ר, קב — לכתף, ארדב — לעריבה — פי' ארדב חצי לתך.
<b>הערוך ערך ארדב</b>
אמר אביי, בשחבסו לאלתר — פי' שברו מיד.
<b>הערוך ערך חבס</b>
<h2>דף פא.</h2>
הני אהלויי דכל יומא הוה אפי לה חד מינייהו — פי' המוכרים בושם מור ואהלות, ובלשון יון אקסילאלואי, ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין.
<b>הערוך ערך אהל א</b>
<h2>דף פב.</h2>
ובדשמואל קא מפלגי, דאמר שמואל בס"ג דפ' שבועת הדיינין (שבועות מ"ג ע"ב), האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קת דמגלא עילויהו וכו' — פי' יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא.
<b>הערוך ערך קת</b>
<h2>דף פב:</h2>
מר פסל וקרדום — פי' כלי ברזל כמין מעצד רחב שהוא פוסל בו את העץ מן "ויפסל שני לוחות" (שמות ל"ד, ד').
<b>הערוך ערך פסל א</b>
תינח במקום מדרון — במיכה (א', ד') "כמים המוגרים במורד" תרגומו כמיא דאשידין במדרון.
<b>הערוך ערך מדר ב</b>
<h2>דף פג.</h2>
ריסתקא דמחוזא דשכיחי בה אנשי — פי' שוק.
<b>הערוך ערך רסתק</b>
אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא — פי' מקום.
<b>הערוך ערך סכרא</b>
אתקין ר' חייא בר יוסף בסיכרא, דדרו באגדא נישלם פלגא, מ"ט, נפיש לחד וזוטר לתרי דדמי לאונס — פי' תיקן בהני אבלושי דטעני חביתא במוט ואיתבר משלם פלגא, מ"ט, נפיש לחד וזוטר לתרי וקרוב לאונס וקרוב לפשיעה הוא. ומדמתרץ רבא אליבא דר"מ — ש"מ הלכה כותיה.
<b>הערוך ערך גד ג</b>
דדרו בדגלא — כבר פירשנו בע' גד.
<b>הערוך ערך דגל</b>
<h2>דף פג:</h2>
פועל בכניסתו — אוכל משלו — כבר פי' בע' כנס. פ"א, בכניסתו אוכל משלו משנכנס בבקר במלאכה ברשותו הוא ויכול לאחר מלבא למלאכתו, ביציאתו משל בעל הבית כלו' ברשות בע"ה הוא ויכול להחשיכו כמו שרוצה תזרח השמש יאספון החיות והדר יצא אדם לפעלו, אלמא דיכול להתאחר עד זריחת השמש, ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך.
<b>הערוך ערך פעל א</b>
אמר ריש לקיש, פועל בכניסתו — משלו, ביציאתו — משל בעל הבית — פי' פועל של תורה משיזרח השמש עד הערב, כדכתיב "תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (תהלים ק"ד, כ"ב) וזה הפועל שמשכים בבקר ועושה מלאכת בעל הבית קודם זריחת השמש, חסד עושה עמו ומוסיף משלו לבעל הבית, וזה שמניח בעל הבית הפועל מבעוד יום קודם הערב, חסד עושה עמו ומניח משלו. וכן מפורש בב"ר פרשת ע"ג ויבא יעקב מן השדה בערב.
<b>הערוך ערך כנס</b>
וליחזי היכי נהיגי... בנקוטאי ס"א בלקוטאי — פי' אנשים שמתלקטים ובאים ממקומות הרבה ללקוט ולהשכיר את עצמן ועומדין בשער העיר וכל מי שרוצה לשכור פועלין יפנה לשם. פ"א, שהיתה עיר חדשה ונתקבצו לה בני אדם שנים מעיר זו ושנים מעיר זו שאין לה מנהג שוה, כדכתיב "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים" (שופטים י"א, ג').
<b>הערוך ערך נקט א</b>
ר' אלעזר בר' שמעון אשכחיה לההוא פרהגבנא דקא תפיס גנבי — פי' ממונה מן המלך להרוג הגנבים וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך פרהגבן</b>
מאי אעביד, הרמנא דמלכא אנא — פי' צואת המלך. "ויצא השטן מאת פני ה"' (איוב ב', ז') תרג' ונפק שטנא בהרמנא מן קדם ה'.
<b>הערוך ערך הרמן</b>
קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא — פי' פרוונקא — שליח.
<b>הערוך ערך פרוונקא</b>
יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו.
<b>הערוך ערך קץ ד</b>
<h2>דף פד.</h2>
אביך ברח לאסיא ואת ברח ללודיקיא.
<b>הערוך ערך אסיא</b>
הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד — פי' צמד בקר.
<b>הערוך ערך בקר ג</b>
איבריה דר' ישמעאל.
<b>הערוך ערך אבר ב</b>
ניתי כסא דכספא מבי סיקלי — פי' מבית האומן.
<b>הערוך ערך סקל ג</b>
ונמלייה פרצידי דרומנא סומקא — פי' גרעינין וכל מינא מזרע הארץ ומזרע הפירות נקרא פרצידא.
<b>הערוך ערך פרצד</b>
ונהדר ליה כלילא דורדא סומקא — "שושנת העמקים" (שה"ש ב', א') תרג' ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
וההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן.
<b>הערוך ערך זהר ב</b>
שוור — "מקפץ על הגבעות" (שה"ש ב', ה') תרג' ושוור על שעבודא ק"ץ שנין על צדקתא דאמהתא דמתילן לגבעתא.
<b>הערוך ערך שוור</b>
הסייף והסכין והפגיון — פי' סכין בשתי פיות וי"א איספליאודו.
<b>הערוך ערך פגיון</b>
הסייף והסכין והפגיון וכו' עד מתי גמר מלאכתן, ר' יוחנן אומר, משיצרפן בכבשן, ר"ל אמר, משיצחצחן במים — והלכתא כר"ל דהודה לו ר' יוחנן, והני מילי בכלי נחושת דצירופן במים, אבל כלי חרש ודאי צירופן בכבשן, דתנן בספ"ד דכלים (מ"ד) כלי חרש מאמתי מקבל טומאה, משיצרפו בכבשן והוא גמר מלאכתו.
<b>הערוך ערך צרף ג</b>
אמר ליה, דין בר לקישא, דאי הוה כבר לקישא הוה מקשה לי כ"ד קושיי ומפריקנא ליה כ"ד פירוקא, וממילא רווחא שמעתתא — ודקאמר כ"ד בלשון הבאי וגוזמא. ואי אמרת היכי כ"ד אמרי רגילין רבנן למימר במאי דנפישי כ"ד.
<b>הערוך ערך עשר אחר ע' עסק</b>
<h2>דף פד:</h2>
מייכי ליה ס' נמטי — "רפדתי יצועי" (איוב י"ז, י"ג) תרג' מאכית שיוויי. "משכב וספות" (ש"ב י"ז, כ"ח) תרג' מככין וקולין. "וישבת על מטה כבודה" (יחזקאל כ"ג, מ"א) תרג' ורמית דרגשין מככין דיקר.
<b>הערוך ערך מך א</b>
נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא — משיכלא פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל.
<b>הערוך ערך משכל</b>
עבדו ליה שיתין מיני לפדא — פי' תבשיל של תאנים.
<b>הערוך ערך לפדא</b>
משתמיט ביניתא — "קלע באבן אל השערה ולא יחטא" (שופטים כ', ט"ז) תרג' דשדן אבנא בקילעא ומרמן בבינת שערה.
<b>הערוך ערך בין ב</b>
פרידה אחת יש לי ביניכם.
<b>הערוך ערך פרד ג</b>
לא שבקו ליה בני עכבריא — פי' שכונה.
<b>הערוך ערך עכבר א</b>
שדרינהו רבנן לבני מריון ואסקוה.
<b>הערוך ערך מרניא</b>
תמן אמרי, באתר דמרי תלא ליה זיינא קולבאי רעיא קולתא תלא — פי' הדיוט רועה קולתיה תלא.
<b>הערוך ערך קלבאי</b>
קולתיה תלה — עיין בקלבאי.
<b>הערוך ערך קלת ב</b>
הקפתנו חבילות תשובות שאין בהן ממש.
<b>הערוך ערך חבל ג</b>
<h2>דף פה.</h2>
קביל עליה שית בצמירתא — פי' אבן שבמקום זכרות ואין יכול להטיל מים אלא בצער על כן בעידנא דעייל ר' לבית הכסא להטיל מים היה זועק.
<b>הערוך ערך צמר ד</b>
שית בצמירתא ושב בצפדינא — פי' כאב שניים.
<b>הערוך ערך צפדינא</b>
אהירייריה דרבי עתיר משבור מלכא — פי' שומר ארוות הסוסים. "וחמור אבוס בעליו" (ישעיה א', ג') תרגום וחמרא אוריה דמריה.
<b>הערוך ערך אהורייר</b>
הוו שרו בני כרכושתא, הוה קא מכליא להו — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) תרג' ירו' כרכושא ועכברא.
<b>הערוך ערך כרכשתא א</b>
פוגלא — פי' פוגלא — צנון.
<b>הערוך ערך פגלא</b>
וגולתא דדהבא פרסי עלך — "בגד" תר"י גולתא, "על כנפי בגדיהם", (במדבר ט"ו, ל"ח) "כסותך" תר"י גוליהון.
<b>הערוך ערך גל ו</b>
הא מומי עזובה דא — פי' בשבועה עזבתי זה הדרך הרע. וי"א, בשבועה עזבתי זו האשה שהייתי רגיל לילך אצלה. תרג' "לא תשא" (שמות כ', ז') לא תימי.
<b>הערוך ערך מם</b>
ר' איקלע לאתריה דר' טרפון, אמר להן, יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו — תרגום "וערפתו" (שמות י"ג, י"ג) ותקפיח.
<b>הערוך ערך קפח</b>
<h2>דף פה:</h2>
"בלב נבון תנוח חכמה" (משלי י"ד, ל"ג) — זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, "בקרב כסילים תודע" — זה תלמיד חכם בן עם הארץ. אמר עולא, היינו דאמרי אנשי איסתירא בלגינא כיש כיש קריא — פי' בל' ערבי לדבר שמשמיע קול קורין אותו כיש כיש.
<b>הערוך ערך כש ה</b>
קיש קיש קריא. ס"א, כיש כיש קריא — כבר פי' בע' כש.
<b>הערוך ערך קיש קיש</b>
גדילנא נישבי — פי' רשתות, "הנצל כצבי מיד" (משלי ו', ה') תרג' דתתפצי היך טביא מן נישבא.
<b>הערוך ערך נשב</b>
אמרתי לו, אצל מי אתה תקוע.
<b>הערוך ערך תקע א</b>
בגוהרקי דכולהו הסתכל, לבר מגוהרקיה דר' חייא דלא תסתכל א"ל, מאי סימניה, א"ל, כולהו יתבי בגוהרקא דדהבא ואסקי להו מלאכי לבר מגוהרקי דר' חייא דמנפשיה סליק ומנפשיה נחית — פי' כסא של זהב.
<b>הערוך ערך גהרק</b>
אתו תרי בוטיטי דנורא מחיוה לההוא גברא בעיניה וסמיוה — פי' שני ניצוצות של אש.
<b>הערוך ערך בטט א</b>
אתיוהו לאליהו ומחיוהו שיתין פולסי דנורא — פי' פולסי כגון השוטין שמכין בהן השלטונין.
<b>הערוך ערך פלס ד</b>
שמואל ירחינאה — פי' שהיה בקי בסוד העיבור.
<b>הערוך ערך ירחינאה</b>
אשטר לך מישטר — "וימרחו על השחין ויחי" (ישעיה ל"ח, כ"א) תרג' וישטרון על שיחנא ויתסי.
<b>הערוך ערך שטר א</b>
<h2>דף פו.</h2>
פריסתקא דמלכא — פי' כתב.
<b>הערוך ערך פרסתק</b>
קריבו תכא קמיה, ויהבו ליה תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה, והדר פרצופיה לאחוריה — פי' תכא — שלחן.
<b>הערוך ערך תכא</b>
עייליה לאינדרונא וטרק לבבא באפיה — פי' ענין סגירה.
<b>הערוך ערך טרק ג</b>
אשיתא — פי' כותל.
<b>הערוך ערך אשיתא</b>
אזל לאגמא, הוה יתיב אגירדא דדיקלא — פי' הקליפה שנקלף מן הדקל.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
אווש ביני קני — פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אווש</b>
נשב זיקא ואווש ביני קני, סבר גונדא דפרשי הוא — פי' חיל וכן בלשון ערבי גונד.
<b>הערוך ערך גנד ב</b>
בתי הניפי לי במניפיך — פי' כלי המביא את הרוח מלשון "ינופף ידו" (ישעיה י', ל"ב) ובלישנא דרבנן מרווחתא ובל' ערבי מרוחה ובלעז בינטלו.
<b>הערוך ערך מנפא</b>
בתי הניפי לך במניפיך ואתן לך ככבין דנרד — פירוש בל"י קורין לקדירה ככבי.
<b>הערוך ערך ככב ב</b>
<h2>דף פו:</h2>
הללו לעמילן של טבחים — פי' הפת שעושין לשאוב הזוהמא של קדירה.
<b>הערוך ערך עמל ג</b>
הללו לציקי קדירה — פי' דבר היורד לקדירה.
<b>הערוך ערך צק ב</b>
מובחר שבעופות — תרנגול. אמר אמימר, זגתא אוכמתא (בדפטמתא)
<b>בת פטמתא], דמשתכחא ביני עצרי, דלא מציא פסיא קניא — פי' תרנגולת שחורה המפוטמת המצויה בין היקבים ואינה יכולה לפשוט הקנה מרוב שמנה. "ועיש על בניה תנחם" (איוב ל"ח, ל"ב) וזגתא על אפרוחהא. [הערוך ערך זגתא</b>
דמשתכחא בי עצרי — כבר פי' בע' זגתא.
<b>הערוך ערך עצר</b>
דלא מציא פסיא קניא — פי' בע' זגתא.
<b>הערוך ערך פס ח</b>
אסר והתיר.
<b>הערוך ערך אסר א</b>
<h2>דף פז.</h2>
"וישקל אברהם לעפרון" (בראשית כ"ג, ט"ז) דלא שקל מיניה אלא קינטרא — "ככר זהב טהור" (שמות כ"ה, ל"ט) תרג' ירו' קנטר דהב דכי.
<b>הערוך ערך קנטר</b>
מיד נהפך קלסטר פנים של יצחק ונדמה לאברהם — פי' תואר פנים. "ואור פני לא יפילון" (איוב כ"ט, כ"ד) תרג' וקלסטר אפיי.
<b>הערוך ערך קלסטר ב</b>
עד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח — פי' קם מחליו.
<b>הערוך ערך תפח ב</b>
צריכה ו' כי מורדיא דלברות — פי' לברות שם הנהר והוא אגם כלומר צריכה ו' כמו המשוט של מלחים שמנהיגים הדוגית בנהר הנקרא לברות.
<b>הערוך ערך מרדיא</b>
מורדיא דלברות — שהן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה.
<b>הערוך ערך אלת</b>
וחכ"א, משמנין ביניהן — פי' מחשבין גדול שבשכירות והפחות שבשכירות וכולל זה עם זה ונותן לו חציו של שניהם וזהו בינוני.
<b>הערוך ערך שם ג</b>
<h2>דף פז:</h2>
אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית — מפורש התם כי קאמר ר' ינאי בזתים וענבים, אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב בהו. פ"א כי קאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון — חייב בגורן.
<b>הערוך ערך דגן</b>
<h2>דף פח:</h2>
מתיב מר זוטרא, איזהו גורנו למעשר, בקשואין ובדלועין משיפקסו, א"ר אסי, משינטל פיקס שלהן, מאי לאו — משיפקסו בשדה, לא — משיפקסו בבית — פי' הקישואין והדילועין משיפקסו השער הצומח בהם כמו נוצה וכשמתגדלין נושר ואותה נשירה נקראת פקוס.
<b>הערוך ערך פקס ב</b>
<h2>דף פט.</h2>
יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גידולי קרקע — פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב, כדכתיב "כי מיץ חלב יוציא חמאה" (משלי ל', ל"ג).
<b>הערוך ערך חבץ א</b>
יצא המנכש בשומים ובבצלים, הואיל שאינו גמר מלאכה אין פועל אוכל — פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים.
<b>הערוך ערך נכש</b>
אע"ג דקא משליף קטיני מביני אלימי — "וחלצה נעלו" (דברים כ"ה, ט') תרג' ירוש' ותשליף סנדליה.
<b>הערוך ערך שלף ב</b>
יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות — פי' שמפריש רעות מן היפות כי תניא האי דפועל אוכל בהן בתוחלני — שיש תמרים רעות ואינן ראויות לאכילה ואין חייבות במעשר ועושים להם כלים של כפות תמרים ומניחים אותם בתוכן ומתבשלות בהן, ובאותן פועל אוכל שלא נגמרה מלאכתן למעשר.
<b>הערוך ערך בדל</b>
כי תניא ההיא בתוחלני — מפני שקורין אותן בלשון ארמי תוחלא — תמרים יבשות כובשין אותן באותן חותלות וכובשין אותן כדי שלא ירקבו ואוכלין אותן בימי החורף וכו'.
<b>הערוך ערך חתל</b>
יצא הלש והמקטף והאופה.
<b>הערוך ערך קטף ב</b>
מהו שיהבהב באור — פי' שיהבהב שבלים באש כדי שיטיבו לו לאכילה. "אל תאכלו ממנו נא" (שמות י"ב, ט') תרג' ירו' מהבהב.
<b>הערוך ערך הבהב א</b>
<h2>דף פט:</h2>
ת"ש לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמר באדמה ויאכל — פי' טומן הזתים באדמה כדי שיתחממו ויתבשלו.
<b>הערוך ערך כמר א</b>
פועלין שהיו אורין בתאנים — פי' אורה שם הלוקט תאנים מן התאנה, כגון קוצר בתבואה ובוצר בענבים וגודר בתמרים ומוסק בזיתים.
<b>הערוך ערך אר ב</b>
פועלין שהיו אורין בתאנים, גודדין בתמרים, בוצרים בענבים, מוסקין בזתים — הרי אלו אוכלין שהתורה זכתה להן. פי' כגון , גדו אילנא" (דניאל ד', י"א).
<b>הערוך ערך גד ד</b>
סופת במלח ואוכל — פי' מטבל ומחבר במלח ואע"פ שערב לו ואוכל הרבה כיון שקצץ — מותר.
<b>הערוך ערך ספת</b>
<h2>דף צ.</h2>
ת"ר, פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר — אינו עובר משום בל תחסום, אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין. ס"א, יבול.
<b>הערוך ערך בול א</b>
מביא (פול)
<b>בול] מאותו המין ותולה לה בקרסטל שבפיה — פי' סל. [הערוך ערך קרסטל</b>
מביא כרשינין ותולה לא מפני שהכרשינין יפין לה מן הכל — פי' בלעז ביצי.
<b>הערוך ערך כרשן</b>
חומת בית פאגי — שם מקום חוץ לירושלים. פ"א, בע' בית פאגי.
<b>הערוך ערך פגי</b>
כגון
<b>שדש] לפנים מחומת בית פאגי — פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים. [הערוך ערך בית פאגי</b>
והא תנן בפ' אחרון דסוטה (סוטה מ"ח ע"א) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר, ובגמרא תניא אף הוא בטל את הוידוי וגזר על הדמאי — פי' ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביו"ט ואומרים "בערתי הקדש מן הבית" וגו' (דברים כ"ו, י"ג) כמו שהוא מפורש במשנה בסוף מעשר שני (פ"ה מ"י), ולמה ביטלו, דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן. ואם תאמר, ניוודו אשאר מעשרות... כל בית שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות, לפיכך ביטל הוידוי. וגזר על הדמאי פי' דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, משום דכתיב בה מיתה שנאמר "ומתו בו כי יחללוהו" (ויקרא כ"ב, ט'), ועוד הוא דבר מועט שמק' סאין היו נותנין ב' ולפיכך נקרא תרומה תרי ממאה, וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן. וכמה היא תרומת מעשר אחד מק', דמאן דאית ליה ק' סאין חייב למיתן מינייהו י' סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י' א' ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר, דכתיב בסוף ויקח קרח "ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר". (במדבר י"ח, כ"ו) אמר להם, בני, בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה, דכתיב שם בפ' ויקח קרח "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו". לכך הפרישוה ותנוה לכהן, מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו, מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחבירו עליו הראיה ואי מייתי ראייה הלויים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא.
<b>הערוך ערך דד א</b>
היתה אוכלת ומתרזת מהו, — משום דמעלי לה והא לא מעלו לה — פי' משום שדוחקו הרוחות משלחת זמורה.
<b>הערוך ערך תרז</b>
<h2>דף צ:</h2>
הני תורי דגנבין ארמאי וגנחין יתהון מהו — פי' מסרסין.
<b>הערוך ערך גנח ג</b>
פורס קטבליא על גבי דישה — פי' עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל' יון שמו אנבולי, ושהוא מוצע למטה קורין אותו קטבולי, ובטיית שמו נטע ובלעז נטה ושוכבין עליו.
<b>הערוך ערך קטבל</b>
רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני הבהמה כדי שלא תאכל מן הדישה — פי' פקיעי עמיר — אגודות פקיעין ב' אגודות כפקיע.
<b>הערוך ערך פקע ב</b>
המזווג בכלאים — פי' מזווג נותן עול על צואר שור וחמור פטור. "שש עגלות צב" (במדבר ז', ט') תרג' עגלן מזווגן.
<b>הערוך ערך זווג</b>
ר' יוחנן אמר, חייב, עקימת פיו הוה מעשה.
<b>הערוך ערך עקם א</b>
<h2>דף צא.</h2>
ואין שטין את התנור באליה, ואם שט — כל הפת אסורה — פי' כתוב בשין וקורין בשין ומהו שטין — שפין.
<b>הערוך ערך שט ב</b>
<h2>דף צא:</h2>
אמר רב שישא בריה דרב אידי, בשדכא — פי' עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשור דש בו שהם הם.
<b>הערוך ערך שדך ב</b>
אמר רב ששת בריה דרב אידי, במודלית — פי' דלית — גפן גדול המודלה על גבי אילנות מן "ורעו דליותיו" (ירמיה י"א, ט"ז) ובלעז פירגולה.
<b>הערוך ערך דל א</b>
<h2>דף צב.</h2>
בדבר שמוסר עצמו עליו — פי' בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו.
<b>הערוך ערך דבר א</b>
"כנפשך" — מה נפשך אם חסמת — פטור, אף פועל אם חסמת — מותר — פי' מה נפשך כשאתה עומד בכרמך אם אי אתה אוכל — פטור, אף פועל אם עשית עמו תנאי על מנת כן אני משכירך ואתן לך כך וכך שלא תאכל — פטור.
<b>הערוך ערך חסם</b>
<h2>דף צב:</h2>
והתני רב זביד בר ר' אושעיא, יין משירד לבור ויקפה, ר"ע אומר, משישלה בחביות — פי' קיפוי הנוטל החרצנין והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית, ר' עקיבא אומר, משישלה בחביות — פי' גם זה קיפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים (שבת ק"ז ע"ב), ופי' משישלה משיסיר הקצף שעל היין והחרצנין וזגין מפי החביות. פ"א, משיקפה — משירתיח ויקח רתיחה שלו, באתרא דההוא דנגיד איהו מקפה, במקום שהפועל מושך היין ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו, משישלה בחביות משישאב היין מן החבית ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו, משישלה בחביות — משישאב היין מן החבית ויריק אותו מחבית לחבית.
<b>הערוך ערך קף ד</b>
משישלה בחבית — כבר פי' בע' קף.
<b>הערוך ערך של א</b>
באתר דאיהו שריק איהו משלי — ענין טיחה וסתימה.
<b>הערוך ערך שרק א</b>
<h2>דף צג.</h2>
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה.
<b>הערוך ערך הלך א</b>
שריג חדא מנייהו — פי' ענין ירידה.
<b>הערוך ערך שרג ב</b>
<h2>דף צג:</h2>
התם בחזני מתא — פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא.
<b>הערוך ערך חזן</b>
רועה שהניח עדרו, ובא זאב וטרף, ארי ודרס.
<b>הערוך ערך דרס ב</b>
אזל שבאי שמטיה מיניה.
<b>הערוך ערך שב ח</b>
התם גברי דפימוסקא הוו — פי' גונדא דמלכא. פ"א, אנשים גבורים חזקים היו מצויין שם.
<b>הערוך ערך פמסקא</b>
סכפה ומתה אינו אונס. ס"א, סיגפה — כלומר הרעיבה.
<b>הערוף ערך סכף א]. העלה לראשי צוקין ונפלה — פי' בראשי ההרים הגבוהים והאבנים והצורים שלו כסכינין. [הערוך ערך צק ג</b>
אשכחיה ואמר ליה, גנבא סריא בדוכתא פלן שרינן, כך וכך גברי איכא בהדן — פי' אשכחיה רועה לגנב ואמר ליה, גנב רשע בדוכתא פלן שרינן כך וכך גברי וכו'. זיקתא — מקלות, ואיכא דאמרי אבנים, והלסטים אזל ואייתי גברי בהדיה ושקיל מיניה.
<b>הערוך ערך סר ז</b>
גנבא סריא אדוכתא פלניא — פי' מקום.
<b>הערוך ערך דך ג</b>
<h2>דף צה:</h2>
אע"ג דקא מרפש ואזיל קמא קמא — פי' מרפק ומפתח הארץ לפני החורש ומתחיח הקשה כדי שיהיה נוח לחרישה.
<b>הערוך ערך רפש ב</b>
<h2>דף צו:</h2>
אמר רבא, לפום חרפא שבשתא — פי' לפי חידודו לא עיין שאלתו. "חרבות צורים" (יהושע ה', ב') תרג' איזמילוון חריפין, "אף תשיב צור חרבו" (תהלים פ"ט, מ"ד) תרגום ברם תתיב לאחורא חריפא סייפה.
<b>הערוך ערך חרף ג</b>
<h2>דף צז.</h2>
גברא דנשי קטלוה — פי' גברא דנשי קטלוה ללישנא דחבור עליה, כלומר העכברין לפני שונרא כנשים במלחמה לפני אנשים הן חשובין, וזו מפני שראוה תשושת כח הרגוה, וזה מחמת מלאכה הוא לפיכך פטור. פי' ללישנא אחרינא אכל עכברי אי חבל ומית כגון ראובן ששאל משמעון עבדו לבא על שפחותיו לתת להן הריון ומרוב ביאתו כחש גופו ומת וכן זה המשל גברא דביאת נשיו קטליה לא דינא ליה עליהו דאיהו הוא קטל נפשיה דלא הוה ליה להריק עצמו בביאות כ"כ. כך השונרא לא היתה לה לאכול הרבה.
<b>הערוך ערך גבר א</b>
שתלא, טבחא, ואומנא, וספר מתא — פי' שתלא דלא ידע למשתל ויבשו נטיעותיו, וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר, וכן אומן — המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה, כדאמרינן בשבת בפ' ר"א אומר (קל"ג ע"ב) אמר ר' פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה, וכן ספר מתא פי' לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב, הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר.
<b>הערוך ערך אמן א</b>
כודנייתא — "איש על פרדו" (ש"ב י"ג, כ"ט) תרג' גבר על כודנתיה, "על הפרדה אשר לי" (מ"א א', ל"ג) על כודנתא דילי.
<b>הערוך ערך כדן ה</b>
ולמיסר טעוני הוא דנפק.
<b>הערוך ערך סר ב</b>
<h2>דף צט.</h2>
לא צריכא דאיכא גזיאתא — פי' דרך עקלתון.
<b>הערוך ערך גז ה</b>
א"ר הונא, השואל קרדום מחברו, בקע בו — קנאו, לא בקע בו — לא קנאו.
<b>הערוך ערך בקע ג</b>
<h2>דף צט:</h2>
האי מאן דגזל חיבוצא דתמרי ואית ביה חמשין תמרי — פי' חיבוצא של תמרים הוא עיגול של תמרים כמו עיגול של דבילה. אלו שלש חבץ א' של גבינה, ב' של פת, ג' של תמרים כולן לשון קיבוץ.
<b>הערוך ערך חבץ ג</b>
האי מאן דגזל שוצינא דתמרי — פי' אמיר כמו (עוקצים פ"א מ"ג) מככרות של תמרה.
<b>הערוך ערך שצינא</b>
אמר רבא הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא — פי' סבלין הן אוכלושי.
<b>הערוך ערך שקל ג</b>
ומנכי ליה טורחיה ודמי ברזנייתא — פי' טורחיה שמודד לקונה לזה עכשיו ולזה למחר ומתבטל ממלאכתו, והדמין למי שנוקב נקבים בחביות להוציא היין.
<b>הערוך ערך ברזא א</b>
<h2>דף ק:</h2>
כדאמר רב פפא, בדלייפי, הכא נמי בדלייפי — פי' מחוברין כמו "על שני קצותיו חבר" (שמות ל"ט, ד') תרג' מלפף.
<b>הערוך ערך לף א</b>
<h2>דף קא.</h2>
לא שנו אלא שנעקרו בגושיהן — פי' בעפר שהעיקרין של אילן שתולין בו ומשוקעין בתוכו כמו בטיט.
<b>הערוך ערך גש א</b>
אמר ר' ירמיה, כגון דא צריכא רבה — פי' טעם זה שפי' ר' יוחנן פי' גדול הוא, ואי לאו דפירשו ר' יוחנן שהוא רב מובהק לאו כל איניש יכול לפרושיה אלא רב כמותו.
<b>הערוך ערך צרך</b>
כגון דא צריכא רבה — כבר פי' בע' צרך, "ויקראו לפניו אברך" (בראשית מ"א, מ"ג) תר"י רב בחכמא וזעיר בשנייא.
<b>הערוך ערך רב א</b>
א"ר יוחנן, כדי שתהא ברא בידו — פי' ופרקינן לעולם יש קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשר, ומקבל לאו כחוכר הוא חוכר חייב שפורע חוב שעליו מן הפירות הללו, אבל מקבל שלו נוטל ובשדה אבותיו ממש קאמר ר' יהודה, וקניסא הוא דקניס ליה דלא ליזיל וליטפי עלה, איידי דחביבה ליה, דמשתכח גרים לגויים דלגזלו ארעתא דישראל אחריני אלא לישבק דתהוי בורה אצלו.
<b>הערוך ערך בר ג</b>
<h2>דף קא:</h2>
לינקטיה בכובסיה דלישבקיה גלימיה הוא — פי' יחזיקנו במבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו, אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו כלומר מלבוש המתכבס.
<b>הערוך ערך כבס ב</b>
כלליה לבריה, חזינן אי הוה אפשר לאודועיה — איבעי ליה לאודועיה — פירוש עשה בו חופת בנו.
<b>הערוך ערך כל ה</b>
לכ"ע ניחא לי לאגורי, דידך לא ניחא לי לאגורי, דדמית עלי כי אריא ארבא — פי' "כזאת ערבות" (ירמיה ה', ו') שהוא בעל מריבות. פ"א, כארי אורב.
<b>הערוך ערך ארב ב</b>
המשכיר חייב, בדלת, בנגר, ובמנעול — "בריחי עצי שטים" (שמות ל"ו, ל"א) תר"י נגרי אעין דשיטין. פי' נגר שמשים אחר הדלת ברוחב ונקרא נגר לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת. ויש מפרשים נגר היתד הנעוץ אחורי הדלת כנקב שבאסקופה.
<b>הערוך ערך נגר א</b>
ולהטיח גגו.
<b>הערוך ערך טח א</b>
<h2>דף קב.</h2>
דאי בעי מנח ליה בגובתא דקניא — פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנים אותו בנקב.
<b>הערוך ערך גבתא</b>
אמר אביי, מדביק בשולי פרה.
<b>הערוך ערך שלי</b>
<h2>דף קב:</h2>
אסתירא מאה מעי — מאה מעי, אסתירא — פי' מאן דאמר ליה לחבריה, אסתירא מאה מעי יהיבנא לך — יהיב ליה מאה מעי, דתפיס ליה לשון אחרון, מאה מעי אסתירא — יהיב ליה אסתירא [והיא] סלע קטן דהוה פלגא דזוזא.
<b>הערוך ערך אסתירא</b>
<h2>דף קג.</h2>
אמר רב נחמן, שואל אדם בטובו לעולם — פי' יש לשואל להשתמש בכלי ששואלו לעולם בטובה שהחזיק למשאיל כשהשאילו, והני מילי בתשמיש שאינו מבלה אותו הכלי, ואם קנה מן המשאיל שהשאילו לשואל להשתמש בו בכל מלאכה שיחפוץ, יש לו להשתמש בו כל מלאכה ואע"פ שהיא חסר וכלה, ואם לא נשאר ממנו אלא ידו של אותו הכלי ובלה וחסר כולו מחמת המלאכה שהיה משתמש בו מחזיר לו אותו היד ופטור, וזהו ומהדר ליה קתיה.
<b>הערוך ערך שאל</b>
ומהדר ליה קתיה — פי' יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא.
<b>הערוך ערך קת</b>
רפיק ביה — פי' חופר.
<b>הערוך ערך רפק</b>
אמר רב פפא, האי מאן דא"ל לחבריה אושלן האי גרגותא ונפלה — לא בני לה, גרגותא סתמא נפלה — בני לה, בי גרגותא — כרי ואזיל כמה גרגותא בארעיה — פי' גרגותא — בור שממנו משקין אותה שדה נפל —לא בני לה שואל כי היכא דליהדר ולישקול מינה, משום דהאי גרגותא אושליה והא אזיל ליה גרגותא, סתמא ונפלה — בני לה ועביד מינה כל דבעי. [בי גרגותא פי'] מקום גרגותא מקום לחפור שם בור, זה פי' רבי גרשום.
<b>הערוך ערך גרגתא</b>
<h2>דף קג:</h2>
ושניהן מספקין את הקנין — פי' עץ שמשים בתוך האילן.
<b>הערוך ערך ספק ג</b>
בעינא דתיתבן ארעאי — פי' שיהא לי התבן שמשתייר בה לזבל.
<b>הערוך ערך תבן א</b>
בכרא ואטפתא וארכבתא — כבר פ' בע' ארכבתא.
<b>הערוך ערך בכרא, טפתא</b>
אמר רב יוסף, בוכרא, טפתא, וארכבתא, וקני דחיזרא — דבעל הבית — פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן כעין חומה, נותנין טיט כשיעור אמה בקרקע סביב השדה ולכשייבש מוסיפין עליה כשיעור אמה אחרת ולאחר שייבש מוסיפין אמה שלישית, ראשונה קורין לה בוכרא שהיא כעין בכור, שנייה טפתא שהיא אמצעית כדגרסינן (יומא מ"ח ע"א) לא גדושות ולא מחוקות אלא טפופות, שלישית ארכבתא שהיא על כולן, ולמה אינו עושה שלשתן בבת אחת, — שלא היה יכול לעמוד שהוא טיט בלא אבנים, קני דחיזרא — פי' יתדות שנועצין בקרקע לגדור סביבותם גדר קוצים.
<b>הערוך ערך ארכבתא</b>
וקני דחיזרא ס"א חרזא — כבר פירשנו בערך ארכבתא.
<b>הערוך ערך חזר ב</b>
קני דחירזא.
<b>הערוך ערך חרז א</b>
כללא דמילתא כל עיקר כלמי דבעל הבית — פירוש סייע לסתור הפרצות.
<b>הערוך ערך כלם</b>
אמר רב יוסף, דוולא, מרא, וזבילא, וזרנוקא — דבעל הבית — פי' פלא בלעז הנושאת הזבל ומשליכין על המת.
<b>הערוך ערך זבל א</b>
מרא, וזבילא, דוולא, וזרנוקא — דבעל הבית — פי' חמת עשוייה מעור למלאות בו מים מן הבור. "כאובות חדשים" (איוב ל"ב, י"ט) תרג' היך לגינין, לקינין, זרנוקין. "כי הייתי כנאד בקיטור" (תהלים קי"ט, פ"ג) תרג' הויתי היך זרניקא דתלי בקוטרא.
<b>הערוך ערך זרנק</b>
אריסא עביד ביה יאורי — פי' עושה חריצין בקרקע שהולכין המים על פני השדה.
<b>הערוך ערך יאור</b>
המקבל שדה מחברו והוא בית השלחין או בית האילן, יבש המעיין ונקצץ האילן.
<b>הערוך ערך בית אילן</b>
יבש המעיין נקצץ האילן — אינו מנקה לו מחכירו — פי' אריס הנוטע שדה חבירו ויש לו (חציה חוכר) [יציאה נקרא חוכר] כמפורש בסוף גמ' דהשואל (לעיל ק"א ע"א) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא, חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר, אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות וכל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר, דתניא בהדיא (תוספתא רפ"ו) במסכת דמאי, מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות, אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקו מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש.
<b>הערוך ערך חכר</b>
<h2>דף קד.</h2>
בית כור אני מוכר לך אע"פ שאינו אלא לתך — הגיעו — פי' הוא חצי כור וזהו חמשה עשר סאין והוא חמש איפות.
<b>הערוך ערך לתך</b>
ומשזכה בה הבירה, אם אוביר ולא אעביד — פי' שדה שלא נזרעה, תרג' "לא תשם" (בראשית מ"ז, י"ט) לא תבור כלומר לא יעלו בה קוצים. "לשמיר ולשית יהיה" (ישעיה ל"ב, י"ג) תרג' להובאי ובור יהא.
<b>הערוך ערך בר ג</b>
ר"מ הוה דריש לשון הדיוט — פי' ר"מ דבעי תנאי כפול (גיטין ע"ה ע"א) וסבר נמי כל דאי לא קני, בהא מתניתא היה דורש לשון הדיוט כדברי תורה שאין צריכין חיזוק ומקיים דבריהן אע"ג דאינון אם ולית בהו תנאי כפול. הדיוט תרג' נקלה, "ואנכי איש רש ונקלה" (ש"א י"ח, כ"ג) ואנא גבר מסכן והדיוט.
<b>הערוך ערך הדיוט</b>
<h2>דף קד:</h2>
והאמר ר' יוחנן, משכנו ומת שומטין מעל בניו, אהני כתבא לגירעון פירוש לעולם בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא, מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון, ועכשיו גרע מאותה השומא — גרע למלוה, וזהו אהני כתבא לגירעון, ואם לא כתב לו כך ומשכנו אע"פ שבמקום פירעון עומד, אם מערער גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע.
<b>הערוך ערך גרע א</b>
האי עסקא, פלגא מלוה ופלגא פקדון, עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרווייהו — פי' ניחא ליה למלוה דאי נאנסה כולה מיפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא, ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותיה דמרי קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה. וניחא ליה ללוה דאי מתנסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד, ואי מטי רווחא שקיל מיהא פלגא.
<b>הערוך ערך עסק ג</b>
<h2>דף קה.</h2>
המקבל שדה מחברו ולא רצה לנכש — פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים.
<b>הערוך ערך נכש</b>
<b>ביזרא דנפל נפל] — פי' אפילו א"ל בתר הכי, בריכנא לה או נכישנה לה, יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל — כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ, אפילו אם תחרוש או תנכש אח"כ הוא צומח. [הערוך ערך בזר א</b>
כדי נפילה — ירוש' (פאה פ"ה ה"א) א"ר אבהו, בנופל לה כדי לזורעה, ובההיא אמר הכן ניפלה מה שזרע בה מפולת יד שאין לו שוורים לחרוש ומנכש בידיו וזורע או למפולת שוורים בחרישת שוורים. פ"א, כדי נפילה דהמקבל כדי זריעתה.
<b>הערוך ערך פל ה</b>
כל שאין כונס שלו רואה פני חמה — פירוש כונס שלו אמרינן כדי שתעמוד בו הרחת והוא כגון נעיצת חנית בארץ, כך זה כשנועץ הרחת בכרי של תבואה אם הוא
<b>כרי] גדוש ועולה עומדת הרחת ואם הוא מעט נופלת, לפיכך באנו לדקדק איזה צד של רחת נועץ בכרי, הצד שהוא יד של רחת והוא דק או הצד הרחב שיש בה כמין מסגרת קטנה משני צדדיה שזורה בה תבואה, וקיבול הרחת של גרנות נקרא בית כינוס כדתנן בפרק ט"ו (מ"ה) זה הכלל העשוי לקבלה טמא לכינוס טהור. [הערוך ערך כנס א</b>
פריצי זיתים וענבים — כבר פירשנו בע' אללא.
<b>הערוך ערך פרץ ג</b>
תנן התם בעוקצין (פ"ג מ"ו) בפ' אחרון פריצי זתים וענבים, ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין — פי' פריצי זתים הזתים הקשים שאינן נפרכין בבית הבד, ב"ש אומרים, אעפ"כ אוכל הן ומקבלין טומאה, וב"ה אומרים, לאו אוכל הן. וכמה פריצי זתים, ר' אליעזר אומר, ד' קבין לכור. דבי ר' ינאי אמרי, סאתים לכור שיעור סאתים י"ב קבין, ואמר לא פליגי, הא דמעלי ג' כורא באללא והוא אתרא דר' ינאי. פי' אללא — עללא, כדמתרגמינן "והיה בתבואות" (בראשית מ"ז, כ"ד) ויהי באעולי עללתא. פירוש אחר, כגון שטוענין בקורה ג' כורין של זתים ויש בהן סאתים פריצי זתים שהן י"ב קב, נמצאו ד' קבין לכל כור וכור, ובאתריה דר"א מעיילי כור לקורה, ואמרינן ד' קב בקורה שאין בה אלא כור, נמצאו דברי שניהן ד' קבין לכור, דבי ר' ינאי אמרי, סאתים לכור, ולא פליגי, הא — דמעיילי כורא חד לבית הבד ששמו אללא, נמצא ביניהן ד' קבין אי מעיילי ג' כורין בבית הבד נמצא ביניהן סאתים פריצי שמגיע לכל כור ד' קבין.
<b>הערוך ערך אלל</b>
<h2>דף קה:</h2>
סוכה שכוחה רע — כדכתיב באבימלך "ויכרת שוכת עצים" (שופטים ט', מ"ח), ויש כח לפרש... סוכה כמו סוכה שיש להן חריות הרבה שעושין צל.
<b>הערוך ערך סך ג</b>
היכי דמי סוכה שכוחה רע, אמר ריש לקיש, כל שנחבית בחזיונה — פי' באחיזתה כשאוחזו אדם מתחבא האמיר בתוך ידו, כלומר נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות.
<b>הערוך ערך חז א</b>
ד' קבין לכור.
<b>הערוך ערך כר ה</b>
אספסתא — פי' מאכל בהמה ובלעז פרייני וכן תרג' "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה') יגעה תורא על אספסתיה.
<b>הערוך ערך איספתא</b>
<h2>דף קו.</h2>
אלא מעתה הואיל ושביעית אפקעתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן, אלמא תנן (ערכין כ"ה ע"א) נותן סלע ופונדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע, ותניא בתורת כהנים (בחקותי פר' ד' פרק י') "ונגרע מערכך" (ויקרא כ"ז, י"ח) מלמד שאם היתה ביד הכהנים ב' או ג' שנים מגרען סלע ופונדיון בשנה, השיבו, שאני התם הואיל וחזיא למשטח בה פירי — ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה, אבל לענין המוכר שדהו לחבירו שני תבואות בעינן.
<b>הערוך ערך גרע א</b>
אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע אלמה תנן בפ"ז דערכין (כ"ה ע"א) נותן סלע ופונדיון לשנה כבר פירשנו בע' גרע.
<b>הערוך ערך פנדיון</b>
<h2>דף קו:</h2>
עד דאתי אריסי מדברא וקיימא להו כימא ארישייהו — פי' בשעה תשיעית דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישא באמצע הרקיע, דהיינו בניסן דעד ההוא זמנא הוי זמן רביעה.
<b>הערוך ערך כמה</b>
מודה רב אשי, בעינבי דכדום, ושדה שלקת בעומריה — פירוש ענבים שלקו בגפן קודם בצירה.
<b>הערוך ערך כדם א</b>
<h2>דף קז.</h2>
הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל — פי' השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע, המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן, לפיכך אין בהן משום גזילה. ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרוע כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל.
<b>הערוך ערך תחל ג</b>
<h2>דף קז:</h2>
הא דעביד לה שורה וריתקא — פי' שורה — חומה, וריתקה — סייג שעל החומה.
<b>הערוך ערך רתק א</b>
עבד מאי דעבד, אמר, צ"ט בעין ואחד בדרך ארץ — פי' עשה כגון שאלת חלום ואמרו לו בחלומו צ"ט מתו בעין ואחד בדרך ארץ. וי"א, נטע אילנות על הקברים והשביען שלא ישרשו ושלא יפרחו אלא אותן הנטועין על המתים שמתו בזמנן ולא יצאו אחד למאה.
<b>הערוך ערך עבד ב</b>
שיתין רהוטי רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך — ובספרים כתוב ולא אמטו ובפ' הגאונים כתוב ולא דוורוה — פי' הוא ענין ריצה.
<b>הערוך ערך דר ג</b>
א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה — פי' מודד הארץ לחלקה.
<b>הערוך ערך משח ב</b>
כורכמא רישקא — בע' רשק.
<b>הערוך ערך כרכום</b>
דכל פורתא
<b>ופורתא] חזי לכורכמא רישקא — פי' כרכום ששוה משקלו שקל כסף. רישקא — אוריינטלי. "כפרים עם נרדים" (שה"ש ד', י"ג) תרג' כופרים עם רשקין. "נרד וכרכום" (שם י"ד) תרג' רישקא ומוריקא. [הערוך ערך רשק</b>
ד' גרמידי דאניגרא דבני ניגרי — פי' נחל כדכתיב "פרץ נחל מעם גר" (איוב כ"ה, ד'). נהרא נהר נובע ממעיין.
<b>הערוך ערך נגר ה</b>
מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא — קוצו — פי' כשאין רוח להלך הספינות בקלע קושרין בקצה הספינה אשלי ויוצאין המלחין על שפת הנהר מפה ומפה ומושכין אותה בתוך הנהר, לפיכך מלא כתפי המושכין בחבלים קוצו מן האילן שלא יעכבום.
<b>הערוך ערך גד ב</b>
אתו בני מרשוניא דפניה — פי' שם מקום.
<b>הערוך ערך מרשניא</b>
אתו בני מרשוניא דפנוה — פי' הכוהו.
<b>הערוך ערך דפן ב</b>
אבא אגודא דנהרה — פי' ר"ח ז"ל, אילן של ערבה.
<b>הערוך ערך אבא ב</b>
<h2>דף קח.</h2>
א"ר יהודה, הכל לאיגלי גפא, ואפי' מיתמי — פי' ר"ח אגפא סגירה מלשון "יגיפו הדלתות" (נחמי' ז', ג'), אגלי — שערים כמו טרוקו גלי (ברכות כ"ח ע"א) כלומר לעשות שערים לעיר.
<b>הערוך ערך גל ב</b>
ואי נפקי באוכלוסא, רבנן לאו בני מיפק באוכלוסא נינהו. ס"א, אכלוזא — פי' ואי נפקי בחפירה זו בהמון עמי הארץ, לא נפקי רבנן בהדייהו, שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים.
<b>הערוך ערך אוכלוסא</b>
דינא דבר מצרא.
<b>הערוך ערך דן א</b>
<h2>דף קח:</h2>
לכרגא, למזוני, ולקבורה — מזבנינן בלא אכרזתא — פי' לפרוע אכרגא דעליה למלכא או למזונותיו או למזונות יתומים ואלמנות או לצורכי קבורת מת. וכרגא הוא מס הגולגולת, "היתה למס" (איכה א', א') תרג' הות לכרגא. ספר אחר, ולמיתן להון כרגא בתר דנן "ורמיה תהיה למס" (משלי י"ב, כ"ד) תרג' ורמאי יהון למדאתא.
<b>הערוך ערך כרג</b>
הני צירי וחתימי והני שראי ושדאי — לית בה משום דינא דבר מיצרא — פי' ביד בר מיצר צרור הכסף צרור וחתום ואומר הניחוהו אצלי עד שיעמדו במשקלם וימסרום לי ועכשיו יבואו.
<b>הערוך ערך צר ב</b>
ואי מפסקא משוניתא או ריכבא דדיקלי — פי' מקום גבוה מפסיק בין ב' שדות כגון (אהלות פי"ח מ"ו) איזהו שונית, מקום שהים עולה בזעפו. וי"א, כמין גומא. ויש אומרים, כגון אילני סרק.
<b>הערוך ערך משניתא</b>
<h2>דף קט.</h2>
מאי לאו — שמין לו שקמה, לא, ירקא וסילקא.
<b>הערוך ערך סלק ב</b>
רב פפא קביל ארעא לאספסתא, קדחו בה תאלי — פי' צמחו בו.
<b>הערוך ערך קדח ד</b>
תאלי — אילנות גדולים.
<b>הערוך ערך צני</b>
אמר רב פפא, משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא — פי' גאון, זה נאמר על אדם גדול מפני שהוא גדול מדבר גדולות. פ"א, משום שאתם מבית עלי שהן חתוכי שנים תאמרו דברים חתוכים שאין להן ראש ואין להם טעם.
<b>הערוך ערך מל ז</b>
ממולאי — פי' ממלא שם עיר ומסתברי דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא.
<b>הערוך ערך ממלא</b>
שתלא, טבחא, ואומנא, וספר מתא — פי' שתלא — דלא ידע למשתל ויבשו נטיעותיו, וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר, וכן אומן — המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה, כדאמרינן בשבת בפ' ר"א אומר (קל"ג ע"ב) אמר רב פפא, האי אומנא דלא מאיץ — סכנה, וכן ספר מתא — פי' לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב — הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר.
<b>הערוך ערך אמן א</b>
<h2>דף קט:</h2>
ספר מתא — כבר פירשנו בע' אמן.
<b>הערוך ערך ספר ב</b>
ריבעא דההוא דנקא — פי' המנהג הידוע השתל הנוטל החצי ומי שלא שתל אלא עובד השתילים בכלל השדה בלבד נוטל שליש, בא השתלא להסתלק דינו ליטול רביע מן הנותר אחר שיטול האריס היורד במקומו לעבוד האילנות שליש, והיא כגון שדה אילן שעולה להן בשדה כולה בכל שנה י"ב זהובים חולקין אותן בעל הבית והשתלא זה נוטל ו' וזה נוטל ו' כשבא השתלא להסתלק הוריד אריס במקומו נוטל האריס ד' שהן שליש הכל ונוטל בעל השדה ו' שהן חלקו בכל שנה ושנה נשארו ב' שהן שתות לי"ב, ורביע לח' שנשאר אחר שנטל חלקו שליש, וזהו פי' ריבעא של ח' הנותרים שהן שתות לי"ב.
<b>הערוך ערך דנק</b>
כי מטית שחיטת קדשים תא אקשי לי — פי' אם קרית כל התלמוד וידעת דרכו אז תבא תקשי לי, שכיון שקרית הכל תרגיש ותבין הטעם שאומר לך.
<b>הערוך ערך שחט</b>
קופא סבא — פלגא — פי' גפן זקן כיון שהזמורות הזקינו צריך לעקרם לשתול חדשים, לפיכך נוטל פלגא.
<b>הערוך ערך קף י</b>
ההוא גברא דקביל פרדיסא מחבריה לעשר שנין וקש לה' שנין — פי' זקן מל' קשיש וישיש. "ואתם ישישים" (איוב ל"ב, ו') תרג' ואתון קשישין.
<b>הערוך ערך קש ד</b>
<h2>דף קי.</h2>
התם תקינו
<b>ליה] רבנן [דמרי ארעא יהיב] טסקא וכרי כריא — פי' מס שנותנין מן הקרקע. [הערוך ערך טסקא</b>
אמר רב נחמן, הכל הולך אחר מנהג המדינה — ומוקמינן לה כמנהג המקום והטוען זולתי המנהג עליו הראיה, וקיימא לן כוותיה.
<b>הערוך ערך נהג א</b>
<h2>דף קי:</h2>
שבח המגיע לכתפים — פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיעו ליבצר ולישאם על כתפיו.
<b>הערוך ערך שבח</b>
<h2>דף קיא.</h2>
לא שכרתיך מעולם — זהו עושק, יש לך בידי ואיני נותן לך — זהו גזל... רבא אמר, היינו עושק היינו גזל, להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בב' לאוין.
<b>הערוך ערך עשק</b>
<h2>דף קיא:</h2>
"מאחיך" דברים כ"ד, י"ד) — פרט לאחרים.
<b>הערוך ערך אחר ג</b>
אביון לא כסיף למתבעיה — פי' אביון דחוק יותר מן העני.
<b>הערוך ערך אביון</b>
<h2>דף קיב.</h2>
אמר רב מרי בריה דרב כהנא, בגרדא דסרבלא — פי' לתקן הסרבל בלעז פלוקרי, דליכא שבחא דליקני אומן. לרכוכי — שיהא רך ונוח דאגריה לבטושיה — לדורכו ברגל כדי שיהא עב, דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה.
<b>הערוך ערך גרד א</b>
הכא במאי עסקינן, דאגריה לבטשיה, ביטשא ביטשא במעתא — פי' בעיטה שהיא רפיסה ברגל.
<b>הערוך ערך בטש</b>
<h2>דף קיג.</h2>
אמר שמואל, שליח בי"ד נתח נתוחי — פי' שליח בי"ד שומט ונותן מידיו של לוה בתורת עבוט כלים וכיוצא בהן, אבל ליכנס לביתו של לוה ולמשכנו אינו רשאי.
<b>הערוך ערך נתח</b>
<h2>דף קיג:</h2>
מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא — פי' האוכל פגי תמרה קודם שיטעום כלום.
<b>הערוך ערך אהין</b>
כדרך שמסדרין בערכין — כך מסדרין בבעל חוב — פי' מעריכין נכסי הלוה, ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו, אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר, כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב, עומד לפני הכהן ומעריכו, כדכתיב "ואם מך הוא מערכך" (ויקרא כ"ז, ח') וגו' על פי אשר תשיג יד הנודר, ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח בי"ד וממשכן אותו, דתנן בערכין (כ"א ע"א) חייבי ערכין ממשכנין אותן, וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו, דתנן (שם כ"ג ע"ב) אע"פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפיליו לו אבל לא לאשתו ולבניו. עיקר סידור בערכין כתוב, דכתיב "ואם מך הוא מערכך" מפרש בגמ' (ערכין כ"ד ע"א) החייהו מערכך. ויש ששונין, מסרדין — פי' משיירין כגון "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג', ה').
<b>הערוך ערך סדר ב</b>
איצטלא — תרג' ירושלמי שמלה — "ויקח שם ויפת את השמלה" (בראשית ט', כ"ג), "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י', י"ח), "אדרת שנער" (יהושע ז', כ"א) תרג' אצטלי בבלאי.
<b>הערוך ערך אסטלית</b>
אלא מחרישה למאי חזיא, אמר רבה בריה דרבא, מחרישא דכספא — פי' כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ.
<b>הערוך ערך מחרש</b>
<h2>דף קיד.</h2>
ההוא לנידון בכבידו הוא דאתא, מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו — פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו, כדתנן בהאומר משקלי פ"ה בערכין (כ' ע"א) ערך ראשי וערך כבידי עלי נותן ערך כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלוייה בו נותן ערך כולו, כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו, כדתנן (ערכין שם) דמי חציו עלי נותן דמי כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו.
<b>הערוך ערך כבד ג</b>
<h2>דף קיד:</h2>
משכנו ומת — שומטו מעל גבי בניו — פי' ענין חטיפא.
<b>הערוך ערך שמט א</b>
<h2>דף קטו.</h2>
לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס על שכר כתף, ועל שכר פונדק, ועל שכר דיוקנאות — פי' ששכרו לצור לו צורות ודיוקני בכותל. "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדיקנא. פי' גאון דיוקני היא צורה, ועיקר צורת אדם המצויירת בו איקונין, והצורה המצויירת על הנייר או על הסיד דיוקני, כלומר זו שניה לזו כעין דיופי שהוא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
<h2>דף קטז.</h2>
חבל זוג של ספרים — פי' מספרים.
<b>הערוך ערך גז ד</b>
ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה — פי' סכין המיוחדת לשחיטה והיא החלפא. ס"א, סכינא דאשכפתא — פי' סכין של אשכף שמקצע בה העורות ומסתברא דהיא החלפא דאמרינן כיון דמיפגמא ואין הפגימה פוסלת אלא השחיטה ועוד היא נקראת חרבה — פי' ר"ח זצ"ל סכין של שחיטה צריך להיות ארוך כמלא צואר של בהמה וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן (חולין ל' ע"ב) אפילו כל שהוא ואפי' באיזמל בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא.
<b>הערוך ערך סכין</b>
הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא — שעורה לחה שלא בקליפתה חושלא קראו לה.
<b>הערוך ערך חשל א</b>
רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר — פי' שני סרבלים.
<b>הערוך ערך זוו</b>
<h2>דף קטז:</h2>
אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל — פי' שנתרעע הכותל וכבדו העליונות ונשתברו התחתונות.
<b>הערוך ערך חבס</b>
אי בחבטה נפל אי בחבסא נפל — פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו.
<b>הערוך ערך חבט א</b>
אי נמי בטינא דמעבד — "רפש וטיט" (ישעיה נ"ז, כ') תרגומו סין וטין.
<b>הערוך ערך טן ב</b>
תחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה — פי' הקנים או הקרשים שמקרה בהם את הבית נקראין תקרה, והטיט שנותן בהן ומעגל במעגילה נקראת מעזיבה. פ"א בע' מעזב.
<b>הערוך ערך קר י</b>
דלית שעל גבי פרסק — פי' דלית — גפן גדול המודלה על גבי אילנות מן "ורעו דליותיו" (ירמיה י"א, ט"ז) ובלעז פירגולה.
<b>הערוך ערך דל א</b>
<h2>דף קיז.</h2>
התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה. גמ' מאי מעזיבה, ר' יוסי בר ר' חנינא אמר, קנים וסנאין וטינא. ריש לקיש אמר, לוחאי, ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה — מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסית וצרורות ושמו מליטה בל' ארמית מן "וטמנתם במלט במלבן" (ירמיה מ"ג, ט') ושמו מעזיבה מן "ויעזבו ירושלים" (נחמיה ג', ח') באתריה דמר משימין לוחות על הקורות ונקראין מעזיבה.
<b>הערוך ערך מעזב</b>
קנין וסנאין וטינא — כבר פי' בע' מעזב.
<b>הערוך ערך סן ד</b>
מודה ר' יוסי בגירי דידיה — פי' אע"ג דאמר ר' יוסי על הניזק להרחיק את עצמו, מודה היכא דממש עביד ליה איהו היזק דעל המזיק להרחיק את עצמו, והכא נמי דכי משי האי ידיה נפלי מיא על התחתון איהו ממש עביד ליה היזיקא, ועל העליון לתקן. דתיימי והדר נפלי. ס"א, דמפסקי והדר נפלי — פי' דלא נפלי בהדיא מידיה על התחתון אלא איהו משי ידיה היכא דלא אפחיתא מעזיבה ואזלי מיא עד דמטו מקום הפחת ונפלי עליה.
<b>הערוך ערך תם ה</b>
<h2>דף קיז:</h2>
תחתון הבא לשנות בגויל שומעין לו, אבל בגזית — אין שומעין לו — פי' אבנים מפוסלות שוות. תרג' "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ', כ"ה) לא תבני יתהון פסילן.
<b>הערוך ערך גזת</b>
בגזית — שומעין לו, בכפיסין — אין שומעין לו. גמ' (ב"ב ג' ע"א) כפיסין — ארחי, פי' שהן חצי לבינה כי הלבינה יש בה ג' טפחים, כדתנן (עירובין י"ג ע"ב) האריח חצי לבינה של ג' טפחים.
<b>הערוך ערך כפס</b>
ר' נתן אומר, בעל הקרקע נוטל ב' חלקים ובעל העליה נוטל שליש... קסבר, כמה מפסדא עליה לבית — תילתא, תילתא בעי למשקל.
<b>הערוך ערך בית עלייה</b>
כמה מפסדא עלייה בהאי ביתא — תולתא, הלכך אית ליה תולתא — פי' קסבר רב נתן דעלייה חבסתיה לבית ודקתיה, דאי הוה בית בלא עלייה הוה קאי שיתין שנין, השתא דאתבניא עליה עלייה קם ליה ארבעין שנין, ונפל אשתכח ליה דאפסדא ליה עלייה לבית תולתא, ושקל בעל עלייה תולתא דליבני וכשורי, ושקיל תתאי תרי תולתי, וכן כי זבני תרוייהו אדעתא דהכי זבנין דתחתאה יהיב תרין חולקין ודרי בתחתאה ובעל עלייה יהיב תולתא ודרי בעלייה, ותחתאה לית ליה רשותא לאשתמושי בעלייה, וכי היכי דיהבין בדמי מעיקרא הם הכין פלגי לבסוף, דכי נפל לית בידיהון חילא למיבני — זה פי' רב עמרם.
<b>הערוך ערך פסד</b>
<h2>דף קיח.</h2>
ממרי רשותיך פארי אפרע — פי' לשון לעז הוא פורפרי.
<b>הערוך ערך פארי</b>
כאן — בהגבהה, כאן — בהבטה — פי' מציאתו לבעל הבית כגון שהגביהה לו הפועל, דבעידנא דמגבה לה קנאה מיד, אבל אם שכרו להיות יושב ומשמר ומביט במציאה כדי שלא יבא אחר ויטול אותה כיון שלא הגביהה לו לא קנאה, ואם א"ל, טול מה שעשית בשכרך — שומעין לו. פ"א יש מי שגורס חבטה מלשון חיבוט והוא נפילה על דבר המופקר שהוא חשוב כמציאה שכל המחזיק בה זכה, ותנא דסבר חבטה בהפקר לא קנה סבר לה כי הא דתנן (לעיל י' ע"א) ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה — זה שהחזיק בה זכה בה, ותנא דסבר קנה פליגי עליה ואמר זה שהפיל עצמו על המציאה קנאה, ולא קשיא דכל כי האי גוונא אמרי רבנן תנא הוא ופליג.
<b>הערוך ערך בט ב</b>
חבטא בהפקר קני — כבר פירשנו בע' בט.
<b>הערוך ערך חבט א</b>
<h2>דף קיח:</h2>
כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה — זה שייך בע' שני.
<b>הערוך ערך שף ז</b>
ת"ר, החצב שמסר לסתת — הסתת חייב — "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ', כ"ב) תרג' ירוש' חציבין.
<b>הערוך ערך חצב ד</b>
החצב שמסר לסתת — פי' חוצב אבנים הפועל אבני גזית שהיו קודם אבני גויל.
<b>הערוך ערך סתת</b>
בנאי שמסר לארדיכל, ארדכל — חייב "בני שלמה ובני חירום" (מ"א כ"א, ה') תרגומו ארדיכלי שלמה וארדכלי חירם. "לחרשי העץ ולבנים" (מ"ב י"ב, י"ב) תרג' לנגרי אעיא ולאדריכליא.
<b>הערוך ערך ארדכל</b>
העלום ע"ג דמוס ונפלו והזיקו — כולן חייבין — פי' נדבך.
<b>הערוך ערך דמוס א</b>
מנין לירק חי.
<b>הערוך ערך חי ב</b>
<h2>דף קיט.</h2>
הבו ליה אפריא לריש לקיש — פי' חזק בלשון פרסי [ובלשנא דרבנן], יישר כחו, יישר חילו. פ"א, אפרייא לריש לקיש — ברכתו מלשון "בן פורת יוסף" (בראשית מ"ט, כ') כלומר יפרו וירבו חכמים ונבונים בישראל כמותו.
<b>הערוך ערך אפרייא א</b>
